חסוס נבאס הלך ברחוב כשלפתע 'נחטף' על ידי שני גברים רעולי פנים שהתנפלו עליו והכניסו אותו לתוך בגז' המכונית. אחרי נסיעה קצרה הם דוחפים אותו קדימה ובהמשך מורידים ממנו את כיסוי הראש. נאבאס פתח עיניים, נשם אוויר פסגות וראה מולו את אצטדיון רמון סאנצ'ס פיחואן. לא מדובר בסרט אימה כי אם בפרומו מבוים של סביליה שהודיעה בסרטון חגיגי תחת הכיתוב: "הוא שלנו". סביליה הייתה יכולה לפרסם את ה-'וולקאם' השגרתי אחרי עוד שחקן רכש שהצטרף הקיץ, אבל כשמדובר בחסוס נבאס אף אחד לא חושב בהיגיון, כי הוא ממש לא עוד שחקן בסביליה.
האוהדים מטורפים עליו וזיהו את האפשרות לקאמבק מרגש, אבל האמת מורכבת יותר: נבאס לא היה בראש רשימת הרכש. נוליטו, גולר טוב יותר, חתם, ובקבוצה רצו להשאיר את יובטיץ', שהגיע כמושאל ונתן חצי עונה טובה. שחקנים שנמצאים בשלב המו"מ נוטים להישאר קרים אלא שהרגש היה חזק ממנו. נבאס, שנחת בסביליה והגיע לפגישה במשרדי המועדון, לא הצליח להתאפק והעלה סרטון וידאו ליד המגרש. "אני מחכה בקוצר רוח", כתב לאוהדים אך לא היה יכול להבטיח דבר.
ב-1 באוגוסט החגיגה הושלמה. המועדון הוקיר תודה לנבאס על כל מה שנתן והלך לקראתו עם חוזה מפנק לארבע שנים ושכר שמן במונחים המקומיים: שני מיליון יורו לעונה. גם שיא השרב לא הרתיע את האוהדים, שמילאו את התורים בפיחואן כשלא פחות מ-12 אלף קיבלו באהבה ענקית את שובו של הבן האובד. חסוס נבאס, אנדלוסי בכל רמ"ח איבריו, לקח את החולצה מס' 16 שהייתה מזוהה עם אנטוניו פוארטה ז"ל, המגן שגדל במחלקת הנוער והתמוטט על כר הדשא ונפטר למעלה מעשור.
>#Repost @sevillafc ・・・ ¡¡¡Es nuestro!!!
כאילו מעולם לא עזב
חסוס נבאס, תוצר מחלקת הנוער המצוינת של סביליה, נחשב לאחד מהשחקנים הכי אהובים שהיו במועדון בו בילה 13 שנים (שלוש בקבוצת הנוער ועוד עשר בבוגרת). יומיים לאחר שחגג 18 ערך את הופעת הבכורה בקבוצה הבוגרת וכעבור שנה כבש גולאסו בסלאלום נגד בילבאו, כשהוא מכדרר ממחצית המגרש. הילד גרר עניין רב מכל אירופה, אך ניצב בפני שתי בעיות. ראשית, סגנון המשחק הלא מגוון שלו: כדרור במהירות בכנף ימין והגבהה לרחבה, ושנית, הבעיה הקשה באמת: מחלת הדיכאון והתפרצויות חרדה. במחנה האימון של סביליה בהואלבה בקיץ 2005 הוזעק אחיו לאחר שחסוס קיבל התקף חרדה.
נבאס לא היה יכול לעזוב את הבית לפרק זמן ארוך ולכן סירב בנימוס לגדולות של אנגליה, ורק ב-2009 ערך את הופעת הבכורה בנבחרת ספרד. בגיל 28 אחרי שמיצה את עצמו בסביליה והיה חלק 'מהקבוצה הגדולה בכל הזמנים', זו של חואנדה ראמוס שזכתה פעמיים ברציפות בגביע אופ"א וכמעט גם באליפות ספרד, נבאס היה בשל לאתגר הגדול בקריירה שלו – מנצ'סטר סיטי הגדולה.
הקשר הבטיח שהדיכאון נגמר, כשהתקופה באנגליה הייתה מחשלת, אך ברמה המקצועית מאוד בינונית. נבאס שיחק המון בשנתיים הראשונות וגם בישל הרבה שערים (29 אסיסטים), ובהמשך אף הגיע עם סיטי לחצי גמר הצ'מפיונס ב-2016, אך העונה האחרונה הייתה קטסטרופה והספרדי, שתמיד ידע בליבו שיחזור לסביליה, הרגיש שזה הזמן הנכון.
הפרמיירה המחודשת של נבאס הייתה כמו באגדות. בריסו העיף מבט לספסל וזרק אותו למערכה. לוח התוצאות הראה 1:1 במשחק החוץ באיסטנבול. שתי דקות היה נבאס על המגרש עד שקיבל את הכדור בצד ימין ושלח רוחב נהדר לבן יידר שהבקיע בעקב. סביליה ניצחה 1:2 ונבאס פתח את בהרכב לקראת הגומלין, שם בישל עוד שער מימין, כאילו לא עברו השנים. 'פעם זה היה קאנוטה והיום זה בן-יידר. הסדר שב על כנו', החמיאו בתקשורת הספרדית.
נתראה ב-500
במחזור החמישי פגשה סביליה את לאס פלמאס בפיחואן. האוהדים התרגזו כשראו את ויטולו, זה שהעז לעבור לאתלטיקו מדריד (משחק אצל לאס פלמאס כמושאל) והעצבים הרקיעו שחקים כשסביליה שכבה על השער של היריבה, אך הכדור לא רצה להיכנס, לפחות עד הדקה ה-83.
נבאס קיבל את הכדור באותה הנקודה וניסה להגביהה, אלא שהכדור המסובב הטעה את השוער וחדר לרשת. 'חסוס נבאס עשה היסטוריה', נכתב ב'מארקה'. ככה חוגגים את ההופעה ה-400 במדי הקבוצה. בדיוק יממה לפני שסביליה ציינה בגאווה 25 שנה להחתמתו של דייגו ארמנדו מראדונה הגדול – חסוס נבאס, שחקן שולי בראייה היסטורית בכדורגל העולמי, אך זה שכתוב באותיות של זהב בהיסטוריה של סביליה, רשם ציון דרך שרק ארבעה שחקנים לפניו רשמו.
הוא זקוק לעוד 15 הופעות בלבד כדי להפוך לשיאן ההופעות של סביליה בכל הזמנים ולחלוף על פני החלוץ האגדי חואן ארזה, שהוביל את הקבוצה לאליפות היחידה בתולדותיה (1946). הצבע חזר לפניו של נבאס ומעמדו ברור: שחקן הרכב קבוע. הוא שותף בשמונה מתשעה משחקים בכל העונה. "המאמן ביקש ממני הרבה מהירות ודינמיות על הקווים ואני לוקח גם את הניסיון מאנגליה והידע שצברתי מגוארדיולה", הסביר נבאס, שקיבל מחבריו את סרט הקפטן, וכשהכדור נמצא ברגליים שלו אפשר לשמוע את הרחש בפיחואן.
רף שמינית הגמר
כנראה שאת האליפות ההיסטורית ההיא – נבאס לא יוכל לשחזר, אבל כעת המטרה שלו היא להצליח עם סביליה בצ'מפיונס. בדיוק עשור חלף מאז שהאנדלוסים הגיעו לראשונה בהיסטוריה לשמינית הגמר. סביליה סיימה לפני ארסנל בשלב הבתים, אך הודחה נגד פנרבחצ'ה בדו קרב פנדלים בשלב הבא. מאז, סביליה נעצרה עוד שלוש פעמים בשלב הזה: 2010, 2011 ואשתקד נגד לסטר, בזמן שקבוצות קטנות ממנה הגיעו עד לשלב 8 האחרונות – סביליה רוצה לשבור את המחסום.
נבאס היה שחקן חשוב בסביליה ההיא, אך לעולם לא היה המנהיג. אנדראס פאלופ עתיר הניסיון, דני אלבס ופרדי קאנוטה לקחו יותר אחריות. הפעם, כשהוא ממש לא ילד (בנובמבר יחגוג 32) והשאיר את בעיות הדיכאון מאחוריו – נבאס הוא מהשחקנים הוותיקים בסגל, ומי כמוהו יודע מה מסמלת החולצה של סביליה. כדי להפוך לשחקן שאפשר לסמוך עליו, על הקשר לפתור את הבעיה העיקרית שלו: כיבוש השערים. 35 הבקעות בלבד ב-400 משחקים זה מאזן רע, כשבסיטי היה ספר רצף בלתי נתפס של 103 משחקי פרמייר ליג רצופים ללא שער.
בנובמבר 2015 נבאס חזר לפיחואן עם מדי התכלת ודווקא נגד האקסית הציג את אחד ממשחקיו הטובים ביותר בסיטי. הקהל לא הפסיק לקרוא בשמו והקשר התרגש מהמחווה: "זה היה מוזר לשחק נגדם. האהבה בינינו הדדית – תמיד אוהב את סביליה". הערב נבאס שוב ירגיש את הפיחואן בשלב הבתים של הצ'מפיונס, והפעם בצד הנכון.
"ראיתי את חסוס באנגליה והוא כמו מכונה. התחזק פיסית ולא הפסיק לרוץ", החמיא מנולו חימנס, אגדה בסביליה, שהיה גם מאמנו של נבאס. סביליה עברה מהפכה גדולה בהשוואה לאשתקד מכורח הנסיבות ולמרות עונה מעולה. מהמאמן סמפאולי, שנטש לנבחרת ארגנטינה ועד ויטולו. ועדיין, נכון לכתיבת שורות אלה: אוהדי סביליה יכולים להיות מרוצים. הקבוצה מתחברת, מנצחת ומרגשת כי חסוס נבאס חזר הביתה, וזה משהו שהיה חייב לקרות.
