אחת הבדיחות הישנות והמוצלחות ברשתות החברתיות היא צילום מסך של התכתבות, בה גבר נפרד מבת הזוג שלו. האישה טוענת בתגובה שלא ימצא מישהי יותר טובה ממנה והוא עונה עם תמונה של החלוצים הגדולים של אתלטיקו מדריד בשנים האחרונות ומסביר: "אתלטיקו מצאה מחליף לכל אחד מהשחקנים האלה, אני אסתדר".
אנטואן גריזמן הוא הסופרסטאר של הקולצ'ונרוס מודל 2016/17. כבר עשרים שנים שאתלטיקו דואגת שתמיד יהיה לה שם בחוד שיגרום ליריבות שלה להזיע. לצרפתי יש מקום של כבוד ברשימה האדירה, אך איפה הוא עומד בהשוואה לשאר השמות הנוצצים שכיכבו בקלדרון בשני העשורים האחרונים? הנה עשרת הגדולים.
10. מריו מנדז׳וקיץ׳ (2014-2015)
לא עבר יותר מדי זמן מאז, אבל מדובר בקדנציה הכי נשכחת מבין השמות שיצויינו. מנדז׳וקיץ׳, שהפך לאחד החלוצים המובילים באירופה בבאיירן מינכן, חיפש מקום לפרוח מחדש לאחר שאיבד את מקומו אצל פפ גווארדיולה. ״הצבתי לו מטרה: שישבור את שיאו האישי, 28 שערים שכבש בבאיירן״, סיפר דייגו סימאונה. שני הרגעים הבולטים של הקרואטי בקלדרון היו השלושער שכבש ב-0:4 על אולימפיאקוס בליגת האלופות בספטמבר 2014 וכשנעץ את המסמר האחרון ב-0:4 הבלתי נשכח על ריאל מדריד בדרבי שנערך בפברואר 2015.
מנדז׳וקיץ׳ גרם ללא מעט אוהדים לחייך, אך הוא לא הותיר חותם משמעותי באתלטיקו, שמכרה אותו ליובנטוס אחרי עונה בלבד בשורותיה. הקרואטי לא עמד במשימה של מאמנו וסיים את הקדנציה עם 20 שערים ב-43 הופעות. לא מדובר במאזן רע, אבל ל״אל צ׳ולו״ היה הסבר הגיוני למה בכל זאת החליט למכור אותו: ״הוא בחור טוב, אבל עיצבן אותי בקלות״.
9. ג׳ימי פלויד האסלביינק (1999-2000)
כמו מנדז׳וקיץ׳, גם הסקורר ההולנדי שיחק עונה בלבד באתלטיקו, עונה שבה האוהדים בכו לא מעט, מאושר, אבל בעיקר מעצב. טורנדו של רגשות. האסלביינק העוצמתי הבקיע 24 שערים ב-34 הופעות ליגה בקולצ׳ונרוס, מתוכם צמד ב-1:3 על ריאל מדריד בדרבי, שהיה באותו הזמן ניצחון ראשון מזה תשע שנים של הקולצ׳ונרוס בברנבאו. למרות זאת, הוא לא הצליח למנוע את ירידת הליגה ההיסטורית של קבוצתו באותה עונה ובסיומה נמכר לצ׳לסי.
10 מיליון ליש״ט שילמה אתלטיקו ללידס עבור האסלביינק. היא פתחה את העונה בצורה נוראית, עם 3 הפסדים. על הסיום שלה כבר דיברנו. מבחינה אישית, המעבר לקולצ׳ונרוס היה הצלחה עצומה: ההולנדי כבש בעונה אחת את כמות השערים הגבוהה ביותר מכל קבוצה בה קרע רשתות. ״לא רציתי לעזוב את לידס, רציתי לשחק בה לכל אורך הקריירה״, חשף, ועם מה שקרה ללידס בהמשך, כנראה לא באמת התכוון לכך.
8. כריסטיאן ויירי (1997-1998)
״יום אחד לוצ׳יאנו מוג׳י (אז מנכ״ל יובנטוס) קרא לי למשרד שלו ואמר לי: ׳יש עליך הצעה מאתלטיקו. אנחנו לא יכולים לשלם לך יותר מ-2 מיליון לירטות (המטבע האיטלקי לפני היורו) בעונה, אבל באתלטיקו מוכנים לשלם לך 3.5 מיליון׳. ישר עניתי לו: ׳אני עובר לשם׳״ - קטע מספרו האוטוביוגרפי של ויירי.
״בובו״ כבש את ספרד במהירות. בעונה היחידה שלו באתלטיקו, הוא כבש 29 שערים ב-34 משחקים בכל המסגרות, שגם הקנו לו את תואר ה״פיצ׳יצ׳י״, מלך שערי הליגה. הוא לא הצעיד את הקבוצה להישג משמעותי, כשבאותה עונה היא סיימה שביעית. הכוכב החליט בסיום אותה עונה לשוב לאיטליה, כשלאציו שילמה עבורו 15 מיליון יורו. ״המעבר לספרד היה טעות, עשיתי את זה רק בשביל הכסף״, הודה. אם שחקן באתלטיקו בעידן סימאונה היה מספק וידוי כזה, יש מצב שזה היה נגמר באלימות.
7. דויד וייה (2013-2014)
העברתו של וייה מברצלונה לאתלטיקו תיזכר כאחת העסקאות המוזרות בכדורגל הספרדי. הקולצ׳ונרוס שילמו תמורת גדול כובשי נבחרת ספרד בכל הזמנים 5.1 מיליון יורו בלבד, כשבנוסף, נתנו לקטאלונים זכות ראשונים על מספר שחקנים בולטים ממחלקת הנוער של המועדון. הסקורר, שכבר עבר את גיל 30, סיים 3 שנים מופלאות בבלאוגרנה, אך איבד את מקומו בהרכב וחיפש אתגר חדש. בעונה היחידה שלו בקולצ׳ונרוס, הוא היה הסייד-קיק המושלם לדייגו קוסטה, כזה שהיה גורם לבאטמן להתחרט שבחר ברובין.
וייה כבש 13 שערי ליגה ב-36 משחקים, רחוק מהכמות של ויירי, אך הוא היה משמעותי לא פחות מ״בובו״. הוא השלים בצורה נהדרת את קוסטה, שסיפק עונה אדירה (נגיע גם לשם). הוא עזב אחרי אותה עונה לכסף הגדול של ניו יורק סיטי בארה״ב, לא לפני שהופיע בגמר ליגת האלופות וחגג בקאמפ נואו את האליפות שהדהימה את העולם, על הראש של בארסה. קארמה איז א ביץ׳.
6. דייגו קוסטה (2010-2014)
אפשר לשנוא ואפשר ממש לשנוא, עדיין מדובר באחד החלוצים הגדולים באירופה, שכמעט והשידוך בינו לאתלטיקו לא התממש. הקולצ׳ונרוס הנחיתו אותו מברזיל ב-2007, ועל מנת שישתפשף, שלחו אותו להשאלות בבראגה, סלטה ויגו, אלבסטה וראיו ואייקאנו. כשנראה היה שאין לו עתיד בקלדרון, הגיעה מכירתו של פלקאו למונאקו. סימאונה הימר על קוסטה כחלוץ הבכיר שלו.
56 שערים כבש קוסטה באתלטיקו בין 2012 ל-2014. הוא הבקיע ב-1:2 על ריאל מדריד בגמר גביע המלך של 2013 והיה מלך שערי הקבוצה כשזכתה לפני שנתיים באליפות הראשונה שלה מ-1996. הוא יותר עצבני ופחות מוכשר מחלוצים אחרים ברשימה, אך אי אפשר לקחת מהברזילאי-ספרדי את העובדה שהיה הבורג המשמעותי ביותר בעונות המדהימות של הקולצ׳ונרוס. בפועל, הוא שיחק רק שנתיים משמעותיות במועדון, אך זה הספיק לסימאונה לומר תודה: ״כשהוא בא אליי ואמר לי שהוא רוצה ללכת לצ׳לסי, לא היה לי אומץ לסרב למי שנתן כל כך הרבה לקבוצה״.
5. אנטואן גריזמן (2014-)
מאז שרונאלדו ומסי השתלטו על עולם הכדורגל, לא היה שחקן שהיה רשאי להסתכל להם בעיניים ולהגיד, בלי לגמגם, שהוא ראוי לזכות בכדור הזהב בדיוק כמוהם. גריזמן לא יהיה גדול כמו השניים שהזכרנו, אבל הוא אחד מחמשת השחקנים הטובים בעולם כיום ומחזק את מעמדו שם בכל יום שעובר, למרות שלא זכה בתארים עם אתלטיקו ונכשל במשימה מול ריאל מדריד בגמר הצ׳מפיונס האחרון.
גריזמן נכנס לעונה השלישית שלי באתלטיקו מאז שנרכש מסוסיאדד וכבר יש לו 58 שערים. את השדרוג הגדול הוא עבר תחת סימאונה שהסיט אותו מהכנף לחוד והפך אותו לרוצח עם פני תינוק. כשמתחזקת האפשרות שצ'ולו יפרד מהקולצ'ונרוס בסוף העונה, הכוכב הצרפתי הכריז כי ימשיך גם בעונה הבאה, על אף ההתעניינות הגדולה בו ויתן תחושה שיש על מי לסמוך במידה והמנהיג הרוחני יעזוב. הוא סמל בהתהוות עבור הקהל בקלדרון ואם יעמוד במילה שלו, כשיכינו רשימה כזאת בעוד כמה שנים, סביר להניח שנראה אותו קופץ ארבעה מקומות בדירוג.
4. סרחיו אגוארו (2006-2011)
היום, כשהוא במנצ׳סטר סיטי, אנחנו רואים את המפלצת בשיא, אבל גם באתלטיקו, כשעשה את צעדיו הראשונים, הוא זרע הרס. לא פחות מ-23 מיליון יורו שילמה אתלטיקו לאינדפנדייטה תמורת ״קון״, שיצא מהאלמוניות עם 74 שערים ב-175 הופעות. הוא שובר שיאים ורושם ציוני דרך מרשימים באנגליה, אבל באתלטיקו הוא היה שותף בהתקפה ולא המנהיג הבלעדי שלה.
אגוארו היה שותף לזכייה של אתלטיקו בליגה האירופית ב-2010, כשבאותה שנה, הקולצ׳ונרוס גם הגיעו לגמר גביע המלך. ב-2010/11, ״קון״ חצה בפעם הראשונה בקריירה את רף 20 הכיבושים לעונה, מה שפיתה את סיטי לשלם עליו 45 מיליון יורו. וייה אמנם השיג יותר בפחות זמן מאגוארו, אך המשמעות של הארגנטיני עבור המועדון, בחמש השנים ששיחק בו, הייתה גדולה יותר: הוא היה שם עבורם ומילא את החלל בלב ואת הנעליים של ה״ילד״ שעזב, והן לא היו במידה 39.
3. ראדמל פלקאו (2011-2013)
אומרים שזמן הוא התרופה ללב שבור, אבל לפעמים גם 45 מיליון יורו יכולים לפתור את הבעיה. אחרי שאגוארו נמכר לסיטי, הכסף שקיבלה אתלטיקו לא שכב יותר מדי זמן מתחת לבלטות: 40 מיליון יורו שולמו על ״אל טיגרה״, שטרף כל מה שזז כשהיה בפורטו והפך להעברה היקרה ביותר בתולדות הקולצ׳ונרוס. לא לקח ליושבי הקלדרון יותר מדי זמן לשכוח מ״קון״ ופורלאן.
בדצמבר 2011, סימאונה הגיע לאתלטיקו והתאחד עם פלקאו, שזכה איתו באליפות הקלאוסורה של ארגנטינה ב-2008 עם ריבר פלייט. שיתוף הפעולה המחודש הפך לעוצמתי בקלדרון: הוא סחף את אתלטיקו לזכייה בליגה האירופית ב-2012 עם צמד לרשת של בילבאו ב-0:3 בגמר בבוקרשט והמשיך עם שלושער בלתי נשכח ב-1:4 על צ׳לסי בסופר קאפ האירופי באותה שנה. בנוסף, היה חלק מהזכייה בגביע המלך על חשבון ריאל ב-2012.
לפלקאו היו 52 שערים ב-68 משחקים. הוא לא היה אהוב כמו טורס, הוא לא זכה באליפות כמו וייה וקוסטה, אבל הוא היה עוצמתי ואיכותי מהם. יותר מהכל, הוא היה הסמל הגדול של תחילת עידן סימאונה, תור זהב בהיסטוריה המפוארת של אתלטיקו. צ׳ולו עיצב את הקבוצה, ״אל טיגרה״ היה על הדשא כדי ליישם ולהזכיר למועדון איך זה לזכות בתואר אחרי שנים שהיו שטיח עבור שתי הגדולות של ספרד. מה שקרה אחרי מכירתו למונאקו הוא אחד הסיפורים העצובים בעולם הכדורגל.
2. דייגו פורלאן (2007-2011)
קשה לדמיין מצב בו אתלטיקו נמצאת מחוץ לצמרת הכדורגל האירופי. סימאונה היה מי שעשה את השדרוג הסופי והשלים את התהליך, אך מי שהתניעה אותו הייתה החתימה של פורלאן במועדון. האורוגוואי הגיע לקלדרון אחרי שלוש עונות אדירות בוויאריאל, בהן כבש 59 שערים, אך נראה היה שזה לא הספיק מבחינתו על מנת למחוק את תווית הפלופ שדבקה בו לאחר הריצה הרעה במנצ׳סטר יונייטד, שם לא הצליח לעמוד בציפיות אחרי שאלכס פרגוסון כל כך התאמץ כדי להחתים אותו.
פורלאן היה ה״ריבאונד״ הראשון בסדרה של פרידות שוברי לב שעברה אתלטיקו בתשע השנים האחרונות. הוא תפס את מקומו של פרננדו טורס, שנמכר לליברפול, וייצר שיתוף פעולה קטלני עם סרחיו אגוארו. את העונה הראשונה הוא סיים עם 23 שערים, מה שהיה חימום לעונה השניה, בה הבקיע 32 שערי ליגה ב-33 משחקים, סיים כ״פיצ׳יצ׳י״ וזכה בנעל הזהב, ככובש המוביל בליגות הבכירות.
את העונה השלישית הוא התחיל רע ואתלטיקו רשמה את פתיחת העונה הגרועה ביותר שלה מאז הירידה ב-1999/2000. בסופו של דבר, זה הסתיים עם זכייה בליגה האירופית, כשפורלאן כובש צמד, כולל שער ניצחון בדקה ה-116 בהארכה, בדרך ל-1:2 על פולהאם בגמר שנערך בהמבורג. הוא עזב לאינטר ב-2011. רשימת הפספוסים של פרגוסון ביונייטד היא לא ארוכה, אבל אם הוא היה הולך עם פורלאן לתוכנית של יגאל שילון שהייתה בזמנו, הוא היה כנראה זוכה ברכב חדש.
1. פרננדו טורס (2001-2007)
קשה שלא להתרגש בכל פעם שהוא כובש בקדנציה הנוכחית שלו באתלטיקו, במדיה חצה את קו 100 השערים, אך ברשותכם, נתרכז בריצה המשמעותית באמת שלו במועדון נעוריו. כשאתה נכנס למקומות כל כך חשוכים, קשה מאוד למצוא קרן אור. זאת של הקולצ׳ונרוס הייתה ילד בן 17, שבדיוק עלה ממחלקת הנוער וקיבל הזדמנות בקבוצה הבוגרת, שסיימה את העונה הראשונה שלה בליגת המשנה במקום הרביעי.
עם 13 שערים ב-29 משחקים, ״אל ניניו״ סחף את אתלטיקו לעליית ליגה בעונת הבכורה שלו בבוגרים, כשבזאת לאחר מכן, בראשונה בליגה הבכירה, הוא הבקיע 19 פעמים ובגיל 19 בלבד כבר מונה לקפטן. מעט לפני שעזב, הוא אף שיתף פעולה עם סימאונה, מאמנו כיום, שחזר לקדנציה שניה במועדון בשלהי קריירת המשחק.
בניגוד לקוסטה, טורס לא זכה בתארים עם אתלטיקו, והפסיד איתה בגמר ליגת האלופות האחרון, אך המשמעות שלו עבור המועדון והקהל שלו היא לפעמים חשובה לא פחות. כשעזב, לא מעט קולות נשמעו בקלדרון שטענו ש״לא יהיה עוד שחקן כמוהו״. סקוררים לא פחות גדולים באו אחריו, אך אף אחד מהם לא הגיע למעמד שלו בלבבות האוהדים. השחקן האהוב ביותר באתלטיקו אי פעם, שהיה שם בשבילה והציל אותה בשעה הקשה ביותר שלה. זה לפעמים יותר גדול מתואר.
