"הרגתם אותי אחרי המשחק במדריד. אבל אני עדיין לא מת. יש לנו עוד משחק. ואחרי משחק הגומלין תוכלו להרוג אותי. אבל נותר לי עוד כדור אחד בקנה". כך, בחצי צחוק, חצי רצינות, ובתיבול של לא מעט ציניות, דיבר השבוע פפ גווארדיולה עם העיתונאים הגרמנים המכסים את באיירן מינכן.
גם פפ יודע שהמשחק באליאנץ ארנה מול אתלטיקו מדריד הוא הכי חשוב בשלוש השנים שלו כמאמן באיירן. כשפפ הגיע לבאיירן זה היה מיד לאחר שהיא זכתה בגביע האלופות עם המאמן הקודם שלה, יופ היינקס. היה ברור שהוא לא מגיע כדי לזכות באליפויות וגביעים, זה היה מובן מאליו. המטרה הייתה כפולה: לזכות בליגת האלופות ולהפוך את באיירן לקבוצה הטובה בעולם, כפי שעשה עם ברצלונה.
שלוש שנים אחרי וברור לכל שהמטרה השנייה לא הושגה. כן, באיירן היא אחת משתיים-שלוש הקבוצות הבכירות בכדורגל העולמי. כן, לעיתים היא משחקת כדורגל מצויין. אבל לא, היא לא הצליחה ליצור הגמוניה ברורה, היא לא הצליחה להפוך ליורשת של בארסה, בתור הקבוצה שעיני כל העולם נשואות אליה.
ומה באשר למטרה הראשונה? בעונתו הראשונה בבאיירן המפלה בחצי הגמר הייתה כואבת ומשפילה. להפסיד 4:0 בבית בגומלין של חצי הגמר זה לא דבר של מה בכך. זו הייתה התבוסה הביתית הכבדה ביותר אי פיעם של באיירן באירופה, ומבחינתו של פפ להפסיד דווקא לריאל, ברור שזה כאב אפילו יותר.
גווארדיולה אמר אז שהוא לוקח את האחריות על עצמו ושהוא טעה מבחינת טקטית. ומאחר שזו הייתה העונה הראשונה שלו בקבוצה, רוב האוהדים סלחו לו. שנה לאחר מכן ובאיירן קיבלה בחצי הגמר את ברצלונה, הקבוצה שפפ הכי מזוהה עימה. באיירן החזיקה מעמד 75 דקות בקאמפ נואו אבל אז ספגה שלושה שערים מהממים. סוף הסיפור. גם הפעם מרבית האוהדים סלחו לפפ, וגם התקשורת הגרמנית, שיודעת לעקוץ ולבקר ולפעמים בהגזמה, סלחה. כי מול היכולת הפנומנלית של ליאו מסי באמת שאין הרבה מה לעשות.
ואז הגיע חצי הגמר הזה מול אתלטיקו מדריד, ללא ספק קבוצה פחות מוכשרת ופחות נוצצת מריאל ומברצלונה. הפעם היה ברור לכולם, ובעיקר לגווארדיולה, שלא יהיו הנחות ולא יהיו מחילות. ה-1:0 בוויסנטה קלדרון לא עבר בשקט. עיקר הביקורת הייתה על ההחלטה המפתיעה להשאיר את תומאס מולר, שכבש 8 שערים העונה בליגת האלופות, על הספסל.
ובכלל, לאוהדי באיירן ולתקשורת נמאס מפפ לאחרונה. כולם ידעו שהוא יעזוב בסיום העונה הנוכחית, אבל כשהוא הודיע בפברואר שהיעד הבא שלו הוא מנצ'סטר סיטי, רבים בבוואריה עיקמו את האף. אולי מבחינת ההיגיון וההגינות היה נכון להודיע על כך מראש, אולם ברור אילו תחושות יצרה ההצהרה הזו. שלא לדבר על האפשרות שבאיירן תיפגש בגמר עם סיטי, תסריט הזוי לחלוטין.
כמובן שאם באיירן תעפיל לגמר עם ניצחון מוחץ ובטח אם תזכה ליגת האלופות ב-28 במאי במילאנו, פפ יוכל לעזוב בראש מורם ובתחושה שהוא סיים את הפרק שלו בקבוצה בהצלחה, גם אם לא מלאה.
פפ עדיין נחשב בעיני רבים למאמן הטוב בעולם. אי אפשר לשכוח את ההישגים המדהימים שרשם בארבע השנים שלו בברצלונה, ואי אפשר לקחת ממנו את העובדה שבשבע העונות שלו כמאמן הוא תמיד הגיע לחצי גמר הצ'מפיונס. אלכס פרגוסון הגיע אף הוא שבע פעמים לחצי הגמר, אבל ב-22 עונות. קרלו אנצ'לוטי הגיע שבע פעמים לחצי הגמר ב-14 עונות וז'וזה מוריניו הגיע לחצי הגמר שמונה פעמים ב-14 עונות. פפ עם שבע משבע.
רק שהפעם האחרונה שהוא צלח את שלב חצי הגמר הייתה ב-2011, לפני חמש שנים. מאז הוא הודח בחצי הגמר שלוש פעמים רצופות: פעם אחת עם ברצלונה מול צ'לסי של פרננדו טורס ועוד פעמיים עם באיירן. הערב זו לא יכולה להיות הדחה רביעית שלו ברציפות בחצי הגמר. בבאיירן מנסים לשדר אופטימיות וביטחון. יחד עם זאת, גם שם יודעים שאף קבוצה לא הצליחה לנצח העונה את אתלטיקו בהפרש של שני שערים.
לפפ נותר כדור אחד בקנה – המשחק הערב, שיגדיר את התקופה שלו בבאיירן מינכן. והפעם אין אפור, זה רק שחור או לבן. זה רק הצלחה או כישלון.
