אריאל הרוש חווה כמה שנים לא קלות. מי שנחשב לאחד משוערי העתיד של הכדורגל הישראלי נדחק אחורה, שיחק מעט מאוד - ואפילו בהפועל באר שבע אליה הגיע הפך לשוער שני, כאשר עומרי גלזר תפס את המקום בהופעות דומיננטיות. אבל הלילה, זה הלילה שלו - הרוש קיבל הזדמנות בשער, ולקח אותה בענק עם השער שהציל לב"ש את המשחק - ואחריו שלושה פנדלים שהדף, אולי בדרך לקנות את עולמו מחדש בין הקורות באצטדיון טרנר.
הפועל באר שבע תקבל הזדמנות לתואר נוסף העונה (אחרי שלקחה את תואר "אלוף האלופים") - אבל גם אליניב ברדה ייאלץ להודות, זה היה במשחק לא טוב של הקבוצה שלו. ב"ש אמנם כבשה שלוש פעמים, אבל מה שהיתה נקודת עוצמה חזקה שלה - ההגנה - היתה פרוצה לגמרי, ולא הצליחה לעצור את הישאם לאיוס. ב"ש תפגוש את מכבי נתניה, יריבה גדולה שלה בעבר - למשחק סוער ויצרי בגמר הטוטו.
מנגד, הפועל תל אביב תרד מהדשא מאוכזבת. זה היה אמור להיות הלילה שלה - פעמיים היא ספגה שער שוויון, אבל שלוש פעמים היא הצליחה להבקיע בצד השני, רק כדי לספוג שער שוויון כואב בדקה ה-96 - ולרדת מנוצחת בפנדלים. דראפיץ' יכול להיות מעודד מהיכולת ההתקפית, אבל ההגנה של השדים האדומים היתה חדירה למדי - ובסופו של דבר, אחד המשחקים היותר הירואיים שלה העונה ייגמר בתחושת החמצה.
שני גיבורים בכל זאת היו להפועל ת"א הערב: האחד הוא, כמובן, הישאם לאיוס שסיים את הערב הזה עם צמד - ושלל התקפות מתפרצות מסוכנות, במשחק שבו ב"ש היתה זו ששלטה. והשני היה עידו שרון - רק בן 20, שקיבל הזדמנות היום בשער במקומו של מרינוביץ', ונתן הופעה גדולה - עצר לא מעט כדורים במהלך המשחק, וגם הוסיף עצירה בדו קרב הפנדלים מול איתי שכטר. האם גם הפועל ת"א מצאה לעצמה שוער חדש הערב? הפתרונות יהיו לדראפיץ' בקרוב.
אחרי 25 ימים של פגרת מונדיאל, שתי הקבוצות חזרו לשחק - והציגו משחק כדורגל נפלא. יצרי, סוער, עם צהובים, שערים (כולל שערים עצמיים), התקפות בכל כיוון ואין שנייה לנשום. כדורגל ברמה של גביע עולמי, גם אם מדובר רק בגביע הטוטו. וכל זה כולל גם דרמת פנדלים אדירה - כל מה שאפשר לבקש ממשחק כדורגל טוב וראוי לשמו.
מכאן, שתי האדומות יתפנו לאתגר הבא - סיבוב ח' של גביע המדינה. הפועל תל אביב (ללא איינבינדר ועידן ורד שהורחקו לאחר שער השוויון) תפגוש את הפועל עפולה, והפועל באר שבע תיסע למפגש מול מ.ס. אשדוד, מחוזקת למדי עם ניצחון הירואי ובלתי צפוי. אנחנו? נזפזפ בין קטאר לגביע, וניזכר שהכדורגל הישראלי - אחרי הכל - ראוי לכל האהבה. אין כמו הבית.
(לזכרו של יצחק קלפטר ז"ל)
