סוזה, הופתע פעמיים (אלן שיבר) (צילום: ספורט 5)
סוזה, הופתע פעמיים (אלן שיבר) | צילום: ספורט 5
הרבה אנשים מחכים לפאולו סוזה בפינה. מבחינתם לעונה האירופית המצוינת אין משמעות ולאחוזי ההצלחה המדהימים בליגה (83) עם יחס שערים עדיף מהעונה של אוסקר גארסיה אין משמעות. האיש בלתי ניתן לפענוח, נותן תחושה שזו מעבדת ניסויים שלו ולפעמים עושה את זה ביהירות. האימונים שלו ברמה גבוהה מאוד, אבל הוא סוגר אותם לתקשורת. הוא משאיר את השחקנים שלו במתח עד שעתיים לפני המשחק ומפתיע במערכים שנותנים נוקאאוט מהיר. סוזה מרתק ומקומם באותה מידה.
השבוע הוא נתן לאותם אנשים סיבה "לשמוח". בפעם הראשונה הוא הופתע מאוד (אבל כמובן לא יודה בזה) על ידי מוראט יאקין. מאמן באזל העלה לראשונה העונה את הקבוצה שלו במערך 2-5-3, זהה בדיוק למכבי, כדי לנטרל אותה. זה יצר צפיפות ולחץ על מכבי במרכז השדה. באגפים הוא הציב שני שחקנים מהירים, פיזים ואגרסיביים ששיתקו את מיכה ובן הרוש. אולי לא היתה לו ברירה (כי פריצה לא היה כשיר לגמרי ובדש פצוע), אבל זה נראה כמו משחק שבאזל מכתיבה אותו כי למכבי היה עודף שחקנים באמצע ומטה. רק כשפריצה נכנס התחילו יותר שחקנים ללכת לעומק והשילוב עם ברק יצחקי שוב מוכיח את עצמו ופותח הגנות למיכה, זהבי והאחרים.

מה שיותר לא ברור, זה מדוע הוא עלה באותו קונספט נגד הפועל חיפה. המאמן מאבד מהאפקטיביות של זהבי כשהוא מתופקד לבד ליד פריצה. הקשר צריך להגיע מאחורה לשטחים שמייצרים שחקני התקפה. אבל עזבו טקטיקה כי סוזה בכלל הופתע בפעם השנייה השבוע מהגישה של השחקנים שלו. במשחק מול הפועל חיפה הוא גילה את המנטליות ששחקנים מזלזלים במשחק ליגה נגד יריבה נחותה כי הם חושבים על הגומלין בשווייץ. שומרים כוחות. הפועל חיפה היתה ראשונה לכל כדור, אגרסיבית, מפוקסת ומכבי שיחקה בשחצנות מופגנת ובהילוך איטי מתוך מחשבה שהם ינצחו כך או כך.

רק ההלם בפיגור 2:0, הפגיעה בגאווה והחילופים ההתקפיים הפכו את המשחק וסידרו שוויון. ואנחנו? קיבלנו את אחד המשחקים הטובים והמרתקים העונה בליגת העל. עם זאת, הפייט האדיר של מכבי לחזור למשחק עם לחץ על כל המגרש עוד יעלה בעייפות פיזית ומנטלית יותר גדולה לקראת באזל. עכשיו השאלה מה סוזה לוקח משני השיעורים האלה ליום חמישי. באזל תשחק יותר התקפי מאשר בבלומפילד. האם סוזה מסוגל להפתיע בחזרה את יאקין?

ובינתיים בב"ש: הלהקה

סגנית המוליכה אורבת מבלי להצהיר. מאור בוזגלו זוכה בסופרלטיבים בזכות ופשוט כיף לראות את הכשרון שלו מתממש לאורך זמן ולא רק בהבלחות כפי שהיה בעבר. בעונשין, במשחק שדה, בבישולים ובשערים והכי חשוב - בלקחת על עצמו אחריות גם בימים שברדה, פלט וגבאי לא במיטבם. ב"ש ניצחה עשרה משחקים העונה במחצית השניה, אחרי פיגור או שוויון במחצית. זה אומר שהיא לא נלחצת וחזקה מנטלית גם כשהמשחק תקוע בהתחלה. שאפו ללהקה של אלישע לוי.

נוקאאוט בקרב המאכזבות

בקרב המאכזבות הגדולות של העונה יש נצחון ברור למכבי חיפה על הפועל ת"א בשני המפגשים. פעמיים בלי שליטה במרכז השדה ועם יכולת לא מרשימה אבל תכליתית. מי היה מאמין? חיפה חיכתה כל כך הרבה לשלושה חלוצים שכובשים ומנצחים משחקים גם ביום שהיא פחות טובה. בנאדו המתין בקוצר רוח לטוואטחה ומשומר שיתמכו בהתקפה ויעשו מצבים מהאגפים ופתאום כל זה קרה. האם זה פתח להמשך או חד פעמי?
 
הירוקים ניצלו את העובדה שהפועל מתרסקת למטה באותה מהירות שהיא טסה למעלה. גם בין חודש לחודש, וגם באותו משחק. דוגמא מצוינת היא עבדורחימי שחודשיים שיחק כמו כוכב וכבר שלושה משחקים משחק רע כמו המפוזר מכפר אזר. כשבונים סגל לא מאוזן עם תקציב שבכלל לא קיים ויוצרים ציפיות הזויות אלה התוצאות.

אז מה אם הפועל שולטת ומגיעה למצבים? היא כל הזמן חשופה עם הגנה חלשה שלא מתאימה למתפרצות מהירות שמגיעות מולה. 7 שערים היא ספגה מחיפה, 5 מב"ש, 4 מסכנין ובני יהודה וצמד מק"ש במשחק בודד. המשותף לכל אלה? התקפות מתפרצות מהירות עם שחקנים מהירים שמביכים את ההגנה. הפועל מול קבוצות פלייאוף עליון עשתה העונה 2 נקודות מ-24 וזו הליגה שלה מעכשיו. היא תצטרך לשנות קונספט כדי להתמודד על אירופה.

ומה עוד היה לנו?

קרית שמונה ניצחה רק 0:1 את בית"ר ירושלים – אבל איזה הבדלים ביניהן. בסגנון, בשמחת החיים במשחק, ביוזמה ובמהירות. ברק בכר ממשיך לייצר קבוצה רעננה שמשחקת התקפי עם מגנים וקשרים שכל הזמן מצטרפים קדימה. בית"ר סופגת כי אי אפשר להשתפר רק הגנתית וצריך לייצר התקפה. כל השחקנים ההתקפים חושבים על עמדות ההגנה, לא רצים לעומק ורוצים כדור לרגל. למרות הרכש שהגיע בינואר, אם טביב רוצה צמרת בעונה הבאה הוא צריך רכש הרבה יותר איכותי.

הניצחונות של מכבי פ"ת ובני יהודה סיבכו את התחתית. בני יהודה אוגרת נקודות במשחק בינוני ומטה אבל הוא חשוב משתי סיבות. ראשית זה נותן לה בטחון שאפשר לנצח בשיניים במקום לקבל רק מחמאות. שנית זה משאיר את עכו קרובה. בשבת אבוקסיס מארח את רמה"ש ואולי זו הזדמנות לצבור שני ניצחונות רצופים לראשונה העונה. בטח עם ההגנה המפורקת של שאבו שספגה 14 שערים ב-5 המשחקים האחרונים. רעננה עם ניצחון צודק וחשוב על אשדוד בחוץ אחרי רצף נוראי. קורצקי חזר לחיים, אבל יש לו משחקים קשים עד הפלייאוף. ואשדוד. הודחה מהגביע ומפסידה בליגה שוב ושוב דווקא בשבועות הכי חשובים שלה ותסיים כנראה עוד עונה סתמית מבחינתה.

נ.ב.

בארבעת המשחקים האחרונים של בית"ר נכבשו שלושה שערים בלבד. שניים מהם בפנדלים. הרבה יותר טקטי, הרבה פחות מעניין לקהל במגרש.

איכשהו, למרות כל הרכש, מסתבר שלמכבי חסר חלוץ ברוטציה. בדש פצוע וסוזה צריך לתמרן בין פריצה ליצחקי כאופציות יחידות. מישהו אמר דאבור?

זרקור על

מעל כולם, פדרו גלבאן. הארגנטיני של מכבי פ"ת שבר את שיא השערים לשחקן זר ועבר את רוסו ושאלואי. קאלה דרשלר עושה עונה טובה והיו לו שתי הצלות גדולות מול מכבי אבל מפה ועד להצהרות על נבחרת יש מרחק גדול. כל עוד הכדורים קרובים לגוף אז הוא עושה עצירות נהדרות אבל בגיל ארבעים הרגליים מגיבות לאט יותר וזה עלה בכמה שערים העונה. אוהד קדוסי מתחיל לפרוע שטרות. שער שני רצוף (אולי גם ניעזר ביד) אבל יותר חשוב שהפעם זה שער ניצחון.