אני קודם כל רוצה לשלוח את תנחומיי למשפחה של לופא קדוש, אדם שהייתי מיודד איתו ואהבתי מאוד. תמיד נוהגים בהספדים לשבח את הבן אדם שנפטר, אבל הוא באמת היה אדם מיוחד. הייתה לי הזכות לשחק מולו כשחקן וכמאמן, לופא היה ספורטאי בכל רמ"ח איבריו. פשוט אדם נפלא. שיא ההצלחה שלו הייתה בהפועל באר שבע, שם נקשרו אליו והוא נקשר לעיר ולקבוצה. זאת התקופה היפה ביותר שלו בקריירה כמאמן.
מבחינה מקצועית, כשחקן, לופא היה שוער מצויין. הוא גדל בהכח ושם עשה את רוב שנותיו ואת השם שלו כשוער גדול בישראל. היו אומרים עליו שהוא אלוף במשיכת זמן. אם הכח היה מובילים בדקות הסיום, היה ברור שאי אפשר לתת להם גול בגללו. היו לו אינסטינקטים טובים והוא שלט בכל רחבה.
לופא ייזכר עם הסיגריה הנצחית בפה. כל הזמן הייתי אומר לו לזרוק אותה, שילמד ממני כי גם אני הפסקתי לעשן. זאת אבידה גדולה ואתגעגע אליו. זאת אבידה גדולה לכדורגל הישראלי ולספורט בכלל. הוא עוד אחד מהענקים של הכדורגל הישראלי שהולך לעולמו. כשאני מסתכל לאחור ונזכר בכל הענקים שהלכו לעולם, הם באמת היו אגדות של ממש. לאט לאט נעלמים כל האנשים היקרים. אני ממש מתגעגע לאנשים כמו לופא. אני מאחל למשפחתו שלא תדע עוד צער ושנדע לחלוק את הכבוד שמגיע לו. גם ההתאחדות צריכה למצוא דרך להנציח אותו. הוא אחד מהיסודות של הכדורגל הישראלי.
