אוהדיה הותיקים של בית"ר ירושלים לא ישכחו לעולם את עונת 1990/91, אז ירדה הקבוצה בפעם האחרונה מהליגה הראשונה. בדומה לעונה הנוכחית, גם את העונה השחונה ההיא בית"ר פתחה טוב. אחרי כמה מחזורים המועדון מהבירה היה חזק בצמרת, ולרגע היו בטוחים בי-ם שאפשר אפילו לקחת תואר, אבל אז הגיע המשבר. מזכיר משהו? תחליטו אתם.
במקום בו נמצאים היו"ר איציק קורנפיין, המאמן אלי כהן ושחקנים כמו עמית בן שושן, אבי ריקן וחן עזריאל בהווה, היו פעם היו"ר אבשלום אופירי, המאמן זאביק זלצר והשחקנים אופיר שמואלי, יעקב שוורץ ומאיר קדוש. השמות הללו מחזירים אותנו אחורה, לתחושות הקשות, הרגעים הלא פשוטים במשברים שעברו ועל הדרך גם שולחים טיפים לשחקני בית"ר, שבקונסטלציה מסוימת, יכולים למצוא את עצמם הערב בליגה הלאומית.
כאמור, בית"ר ירושלים פתחה את עונת 90/91 בצורה טובה. שער של יעקב שוורץ בימק"א הביא לירושלמים ניצחון מתוק על מכבי חיפה, אבל כמה מחזורים אחר כך כבר הגיע המשבר. שחקנים ותיקים כמו יעקב פלד, אודי אשש ואמיר כהן, שעד אז הובילו את הקבוצה, נפצעו ובמקביל מלחמת המפרץ פרצה וגרמה לשני הזרים - יורי טראסוב וולאדימיר ללוב - לברוח מהארץ. "הבולגרים, שהיו השחקנים הכי טובים שלנו לא חזרו". אמר השבוע המאמן דאז זאביק זלצר. "ללוב סיפר שנפצע בתאונת סקי ולא יכול לשחק יותר כדורגל. לא האמנו לו, אבל זה מה היה. לא נשאר כסף לחיזוק אז נותרנו עם שלד צעיר והיה ויתור מראש על העונה. צריך להבין - אלה היו זמנים של חילופי משמרות, דני נוימן, אורי מלמיליאן, יוסי מזרחי כבר לא היו. היה צריך לבנות מחדש. העלינו את איתן מזרחי ושמוליק לוי מהנוער, אבל זה ממש לא הספיק".
לא הספיק בלשון המעטה, כי חמישה מחזורים לפני הסיום, בית"ר כבר ירדה ליגה. "הכתובת היתה על הקיר", מספר אופיר שמואלי. "עלינו למשחקים עם המנורה על החולצה ואמרנו 'אין סיכוי שנרד, אנחנו בית"ר, רק השם הזה אמור להשאיר אותך לבד בליגה'. חשבנו שאין מצב שאימפריה כזו תרד, ופתאום נוצר כדור שלג שאי אפשר היה לעצור. פס זה לא פס, בעיטה יוצאת לך עקום, הכל הפוך".
הקשר יעקב שוורץ, שגדל בבית"ר מגיל 10, נזכר עד כמה הקהל היה דומיננטי ללא קשר לתוצאה: "גדלתי בשכונת שמואל הנביא ושיחקתי עם האוהדים האלה כדורגל. הם היו חלק מאיתנו, ולא כמו היום, שהם לא באים למגרשים ולא מעודדים". גם מאיר קדוש, ששיחק בבית"ר באותה עונה ובסה"כ לבש את חולצת המועדון במשך עשר שנים, מתרפק על התקופה ההיא: "שחקן של בית"ר היה אז כמו ראש ממשלה, אי אפשר היה להסתובב בעיר. כל מקום שהלכת פרסו בפניך שטיח אדום. לצערי ,אותה עונה היתה קשה, הרבה שחקנים נפצעו ואיבדנו את הביטחון".
שלושת שחקני העבר זוכרים את הירידה כאילו היתה אתמול. הצלקות עדיין קיימות, אבל כדי שבית"ר לא תמצא את עצמה שוב בליגה השניה לדעתם צריך להגיע סוויץ' לפני המשחק עם סכנין. "היום יש לשחקנים משקולות על הרגליים", אומר שמואלי, ששיחק אז בקישור ומדי פעם גם כמגן. "אסור שבית"ר תרד, כי אז הבלאגן מסביב רק יגדל. לרדת ליגה זו חוויה קשה, עם הרבה בכי, ושחקני בית"ר חייבים להבין היום שזה יכול לרסק אותם".
גם שוורץ נותן את האני מאמין שלו: "במקרה שלנו, אחרי הירידה חזרנו מהר מאוד לליגה הראשונה והיינו עוד יותר טובים. בעקבות זאת שחקני בית קיבלו ביטחון והראו ניצוצות. בזמנו, ירידת הליגה עשתה לנו רק טוב, אבל אני לא יודע אם זה יעשה טוב לבית"ר הנוכחית. מאז שהצ'צ'נים הגיעו משהו לא טוב קרה לקבוצה. לא צריך להיות גאון בכדי להבין שהמצב לא טוב. הרי זה לא בשמיים שנתניה ועכו ינצחו ובית"ר תפסיד לסכנין בשני שערים".
קדוש, שבגיל 26 שימש כקפטן בית"ר בעונת הירידה, בטוח שאם המחזור האחרון יסתיים בירידה, המועדון יהיה על סף קריסה: "אם בית"ר תרד, רוב השחקנים האלו ימחקו, 90 אחוז מהם ישחקו בליגות נמוכות או בקבוצות קטנות. כשאנחנו ירדנו ליגה זה היה תהליך, הרגשנו את זה בא, היום אם הם ירדו - זה יבוא להם בבום".
בזמן שארקדי גאידמק מתנער מהמועדון, בזמן שאלי טביב הפסיק את המו"מ, בזמן שאין רוכש באופק ובזמן שהבעיות הכספיות רק הולכות ומתעצמות, אותם שחקנים לא מבינים רק דבר אחד, איך בית"ר עד עכשיו לא נקנתה? איך יכול להיות שלאחד המועדונים הגדולים בארץ, שמאחוריו עומד קהל כל כך גדול, אין קופצים. "שווה לקנות את בית"ר, אין ספק בכלל" אומר שוורץ, "אם הייתי מיליונר הייתי רוכש את הקבוצה. מה רע ב-15 אלף איש הכל משחק? אם מורי ארקין קונה את הפועל ר"ג, אפשר למצוא איש עשיר גם לבית"ר".
