מכבי חיפה הגיעה לשנת המאה של המועדון במטרה ברורה – לזכות בתארים ואולי אפילו לחגוג באצטדיון החדש בתום העונה. לצד תקציב לא קטן שעומד כרגע על 55 מיליון שקלים, אוהדי הקבוצה ציפו לאיזה רכש משמעותי בסדר הגודל של יוסי בניון או של עומר דמארי, רכש שלפחות בשלב זה לא הגיע.
רובן ראיוס הספרדי התגלה כרגע כבינגו ומוסיף הרבה עניין, אבל יענקל'ה שחר כדרכו לא משתולל, שומר על שפיות ולא יתאבד כלכלית כדי להנחית כאן שם גדול. בכלל, עושה רושם שיש משהו בהכנות השקטות של חיפה שמזכיר את העונה הראשונה של אלישע לוי (עונת 2008/9). גם אז מכבי תל אביב והפועל תל אביב התחזקו מאוד בקיץ ואף אחד לא באמת ספרד את הירוקים. בסוף אותה שנה לקח אלישע אליפות ונראה שהשקט בחיפה מזכיר את התקופה אז.
מחנה האימונים היה שקט, ולא כלל שום תקריות – בטח לא זריקת אגרטלים או שטרות מזוייפים. בכלל, חדר ההלבשה כרגע מאוד בריא וזאת בהחלט הדרך להצלחה. גם מבחינת המנויים, בכרמל יכולים להיות מרוצים מהקיץ. למרות שלא הגיעו אותם שמות סוחפים מתחילת הכתבה, שיא המנויים נשבר וחיפה חצתה לראשונה בהיסטוריה את רף 6,000 המנויים. בחודש ינואר (עדיין לא תאריך סופי) אמורים בנאדו ושחקניו לעבור לאצטדיון החדש ובקבוצה מאמינים שמהלך זה יגדיל עוד יותר את כמות המנויים, בהדרגה כמובן. חיפה שכרה במקום שטחים גדולים למשרדים, למוזיאון של הקבוצה ודברים נוספים ונראה שההבדל בין האצטדיון החדש לקריית אליעזר יהיה בדיוק כמו ההבדל בין 1960 ל-2013.
אבל לא הכל ורוד בירוק של חיפה. בקבוצה התעסקו בקיץ לא מעט בסאגת השחקנים שעוזבים והרבה פחות באלה שבאים. נכון להיום וויאם עמאשה, חן עזריאל ואיציק כהן עדיין שייכים לקבוצה, בעוד תמיר כהן, אוראל דגני ודלה ימפולסקי כבר מצאו לעצמם קבוצות. ולמרות ששת השחקנים הללו, מעל כולם נמצאו סיפורו של אייל גולסה. לכולם היה ברור שהוא יעזוב, אך הצעות אטרקטיביות לא הגיעו והערכה שהסיפור הזה יסתיים רק בסמוך לסיום מועד העברות. אין אף אחד, אולי אפילו גולסה עצמו, שיכול באמת להגיד אם הוא יישאר או יעזוב.
עזבו: תמיר כהן, אוראל דגני, דלה ימפולסקי, דניאל הבר, ניר דוידוביץ' (פרש).
הגיעו: רובן ראיוס, שמעון אבוחצירה, אלעד גבאי ורן אבוקרט.
מתנדנדים: אייל גולסה, סארי פלאח, סינטיהו סולליך שחזר מהשאלה ודינו אנדלובו שתלוי בהגעת חלוץ זר.
