בעוד יומיים תיפתח ליגת העל בביצה המקומית שלנו, אבל הראש של שחקני מכבי חיפה יהיה כנראה עמוק ביום רביעי, במשחק שאמור להשיב אותם לליגת העל של אירופה – הצ'מפיונס ליג. הכדורגל הישראלי – מוכפש, חבוט ומושפל ראש – שוב הוכיח שהציפיות ממנו לא מוגזמות, אם רק מפסיקים להתבכיין ונותנים לו את הקרדיט. ומי יודע איך יסתיים היום הזה.
אני מאוד מקווה שכל מאמני הליגה צפו במשחק של מכבי חיפה מול זלצבורג אמש והסיקו את המסקנות המתבקשות. בראש ובראשונה, אני מקווה שכולם הפנימו שההתקפה היא ההגנה הטובה ביותר, ושגם במשחק חוץ אפשר וצריך לשחק התקפי.
לחיפה של העונה – כך נראה – אין הגנה טובה מדי. דקל קינן, הבלם הטוב ביותר שלה, נוהג לעשות טעות-שתיים קריטיות במשחק (כמו הצהוב הטפשי אמש שימנע את שיתופו בגומלין); שי מימון, שצפוי לשבת על הספסל בחיפה, הוא סוג של פוטנציאל, אבל לא בטוח שכבר לגמרי ממומש; ועל ידידנו הפורטוגזי טשיירה אין מה לדבר. ולמרות זאת, חיפה בדרך הבטוחה לליגת האלופות. איזה כיף לכתוב את השורה הזאת, ולקרוא אותה שוב ושוב.
כשאלישע העז
אז איך זה קרה? זה קרה קודם כל בגלל החלטה אחת: אלישע לוי החליט לצאת מתפקיד עצמו ולהעז. לעלות למשחק חוץ כל-כך חשוב באירופה עם גולסה, גאדיר, קטן ודאבלשווילי בהרכב – זו החלטה אמיצה שראויה למלוא המחמאות. חיפה פתחה את המשחק עם שלל מצבים, ולא הייתה רחוקה מיתרון של שני שערים כבר במחצית.
המחצית השנייה נפתחה כשהירוקים היו דווקא עסוקים בלהתגונן, כמו שאלישע רגיל. חיפה ספגה את השער כתוצאה מחוסר תיאום בין שני בלמיה הכבדים יחסית, ולוי "חזר לעצמו" כשדקות ספורות אחרי ספיגת השער בחר להוציא דווקא את גאדיר הפעלתן ולהכניס במקומו את בוקולי. הלחץ האוסטרי נמשך, ונדמה היה שחיפה מנסה להעביר את הזמן עד השריקה האחרונה. שער יתרון אוסטרי היה באוויר.
אלא שאז, בניגוד למה שכל מאמן ישראלי אחר היה עושה במצב כזה, ואפילו בניגוד למה שלוי עצמו היה עושה בדרך כלל, אלישע העז: הוא הוציא את בירם כיאל (דווקא טוב מאוד), הכניס במקומו את רפאלוב ההתקפי יותר, ולהשלמת המהלך הכניס גם את ארבייטמן במקומו של דאבלשווילי, שלא תפס יום מוצלח במיוחד אבל מסתמן כרכש טוב ועוד יבקיע שערים רבים לחיפה.
שוב, התוצאות היו כמעט מידיות: רפאלוב השתלט על אגף שמאל, בוקולי הסתדר לא רע בימין, וחיפה התחילה לחזור למשחק, בניצוחם של גולסה וקטן המצוינים. לקינוח הגיע השער של ארבייטמן מהבישול הנפלא של רפאלוב, והשלים ללוי משחק שבו כל חילוף היה בול פגיעה. ביום כזה, אפילו שלומי ארבייטמן הוכיח שכשהוא רוצה הוא יכול, וברגע אחד הפסיק להיות הילד הקטן מההרחקה המפורסמת מול מאלמו. מי יודע, אולי השער הזה יהפוך אותו סוף סוף לחלוץ אמיתי, זה שכולם קיוו שיהיה.
החילופים ההתקפיים של לוי התגברו גם על הדחף לנקמה של האוסטרים. בדקות הסיום, זה לא היה רחוק גם מלהיות 3:1 לחיפה, כשהאוסטרים פשוט הלומי קרב. חיפה סגרה את זה על 2:1, באחד המשחקים הטובים של קבוצה ישראלית באירופה בשנים האחרונות.
לשמור על הקונספט
כעת נשאר להשלים את המשימה. עוד מוקדם מדי לתפור חליפות, והשאננות היא בדיוק הדרך לפספס את ההעפלה לשלב הבא בצ'מפיונס, אבל חיפה חייבת לעבור את רד בול זלצבורג ברמת גן בשבוע הבא. כל תוצאה אחרת פרט לניצחון בסיכום שני המשחקים תיחשב כישלון מהדהד, כזה שישכיח אפילו את טראומות רוזנבורג ומאלמו. אם אלישע לוי יגיע למשחק ברביעי עם אותו קונספט התקפי, מכבי חיפה תשחק העונה בליגת האלופות.
ומילה לסיום על האוסטרים: אם לא הייתי יודע שכל-כך הרבה כסף הושקע בקבוצה הזאת, הייתי צוחק. לשפוך כמות כזו של כסף ולקבל בתמורה קבוצה אנמית שיודעת רק להעיף כדורים מהחצי? נשמע לי כמו החלטה כלכלית לא נבונה במיוחד. אבל לך תסמוך על ספונסר שהולך טוב עם וודקה.