וואו, איזה עונה מדהימה יש להפועל באר שבע, עם 13 נקודות מתוך 15 אפשריות מול הגדולות. 4 מ-6 מול מכבי חיפה, 6 מ-6 מול הפועל ת"א ו-3 מ-3 מול מכבי ת"א, כשמול כל אחת מהן היא מבקיעה שלישייה. בנוסף, הקבוצה של אלישע לוי חזרה כבר 6 פעמים מפיגור ועל זה, צריך להוריד את הכובע בפני המאמן.
כשחקן ששיחק תחתיו אני יכול להגיד יש טקטיקנים גדולים ממנו, אבל אין כמעט אף מאמן עם גישה כזו למערכת סביבו ולשחקנים, עם יכולת לנתח מה הכי טוב לקבוצה. יש לו יכולת לבחור את השחקנים שהכי מתאימים ומשלימים אחד את השני. הוא יודע איך לגשת ברמה האישית לכל שחקן ולגרום לו להרגיש טוב ושקט על המגרש. מתי לתת קרדיט לפלט אחרי הביקורות? מתי להוריד את בוזגלו לספסל ולקבל אותו חזרה כאחד הטובים בליגה? איך להשתמש בדובב גבאי? האם לשבץ את לוטם זינו על חשבון רכש נוצץ כמו דג'אני?
יש עונות שדברים מתחברים מעבר להסברים פשוטים. זה קרה למכבי חיפה בעונה הראשונה של אלישע לוי שהגיע וזכינו איתו באליפות כשלא הרבה ציפו לזה. אם זה יקרה העונה זו תהיה סנסציה אבל עדיין ציון כמעט מושלם לעונה הזו של באר שבע.
מכבי חיפה? כרגיל. לא יודעת לנצל דקות טובות ולא נראית בעלת אופי חזק מספיק להתמודד עם הלחץ. הגנה לא בטוחה ולא מרוכזת ופשוט קשה לראות קבוצה עם תקציב כזה נגררת שנה שלישית לבינוניות כזו. יש לה ציוד מתקדם, צוות מתוגבר ומחלקת נוער נהדרת אבל כרגע נראה שאין מי שיחבר את הדברים, יביא שחקנים שיעשו הבדל וישלוט במערכת כזו וישדרג את השחקנים במערכת הקיימת.
תקראו לזה מנהל מקצועי, מאמן עם ניסיון בלחץ כזה. איך שחקנים כמו ידין, ורד, טוואטחה, עזרא, קינן, אבוחצירא, צוצליץ ואחרים שאמורים להיות מובילים בתפקידים שלהם נראים ככה לאורך זמן. הם צריכים לעשות חשבון נפש פנימי מעבר לכל מאמן כזה או אחר.
תקראו לזה ״דרך״ אחרת, שכר לימוד, אילוצים, יציאה מהקופסא מחוסר ברירה אבל מחמאות לרן בן שמעון והפועל תל אביב שמגלים שאפשר גם אחרת. המגמה החיובית התחילה דווקא בהפסד לבאר שבע לפני חודש והכדורגל של הפועל הוא גם תכליתי וגם מהנה לאחרונה. מתברר שדווקא 4-5-1 עם שימוש באגפים מול יריבות מסתגרות הוא הרבה יותר אפקטיבי מאשר שני חלוצים וארבעה קשרים באמצע עם הראש בקיר. הפרות הקדושות כבר מזמן לא קדושות.
אילוצים, הפסדים ופציעות גילו דברים שלא היו בתכנון. שכטר, גרזיצ'יץ', קולין וליאור לוי בחוץ. שי אבוטובול, שמעון הרוש ועבדורחימי שלא היו בכיוון בכלל נכנסו להרכב והפכו למשמעותיים. מתברר שאפשר להבקיע והרבה עם פחות חלוצים אבל יותר יצירתיות. כי אפשר לשחק עם שי אבוטבול במרכז השדה, עם עבדורחימי שנע כמו כספית ומפנה שטחים לוורמוט, שתענוג לראות אותו. בדקות שעבדורחימי על המגרש בשלושת המשחקים האחרונים, ורמוט עם שלושה שערים ובישול - יותר מכל הסיבוב הראשון. שמעון הרוש (השעיר לעזאזל שנשלח ליציע) הוא אולי לא מגן נבחרת אבל הוא לא פחות טוב מהאופציות הקיימות.
המשחק הקרוב נגד בית"ר יהיה מבחן משמעותי אם הפועל מסוגלת לייצר רצף אמיתי. בסיבוב הקודם בטדי זה היה משחק שבמקום לטייל לשלוש נקודות הפך למפח נפש בטדי. כמו שבית"ר מגיעה זה יכול להיות סיפור הפוך. ובעצם הכי חשוב: מה יהיה בעוד שבועיים כשדמארי יהיה אולי זיכרון מתוק?
טביב שיחרר כסף, רוני לוי הביא הכי הרבה רכש אבל רובו בלי כושר משחק. להכניס ארבעה שחקנים חדשים להרכב שאין להם עדיין כושר משחק מלא זה הימור, שנכשל. גם הדבק בין השחקנים, גם הקצב של המשחק וגם חוסר האגרסיביות היו בעוכרי בית"ר. דווקא המחשבה לשחק עם שני חלוצים נגד ההגנה חסרת הניסיון והאנונימית (תנו לי שם אחד שאתם באמת מכירים שם) של רמת השרון היה רעיון טוב על הנייר.
אף מערך לא שווה כשהקבוצה שמולך עולה עם טירוף בעיניים בהגנה, שקטה מאוד עם הכדור ומחכה לרגע הנכון לעקוץ. רמה"ש משחקת עם כשרונות צעירים שלא קיבלו במה וזמן להתבשל באף מקום אחר וחיים שאבו מתגלה כמאמן שיודע לקחת כל קרע, או בלאגן ולאחד סביבו את השחקנים ליחידה שבאה לשחק על הכבוד.
מנצחת, ולדעתי תיקח אליפות השנה כי יש לה איכויות, מאמן נהדר ומערכת מצוינת מסביבו, אבל עדיין - אי אפשר להסתיר שמשהו חורק שם בשני המשחקים האחרונים. דווקא אחרי ההצגה נגד מכבי חיפה היה נדמה שזה הזמן ללחוץ על הגז, אבל קרה ההיפך. משחק הלחץ ההגנתי לא עובד כמו שצריך. קבוצות שוברות את הלחץ מה שלא קרה הרבה בתחילת העונה. הנעת הכדור מוגבלת והססנית. במחצית השניה היו שטחים למתפרצות אז היא הגיעה למצבים אבל זה לא מייצג.
חסרה לי השלישייה עם אלברמן מאחורה כשראדי וזהבי לפניו. השלישייה כבר לא משחקת בתדירות גבוהה וזה הלב של מכבי. מיטרוביץ' פחות אפקטיבי כשהוא אחורי ללא אלברמן. מכבי פחות טובה כשזהבי משחק מתחת לחלוץ הוא הרבה יותר אפקטיבי כשהוא מגיע מאחורה משלישיית הקישור. עוד שבוע אשדוד מארחת את מכבי בגביע והיא מוכיחה פעם שנייה העונה שהיא יריב לא פשוט.
נ.ב.
בני יהודה ומכבי פתח תקווה נפגשו לקרב הישרדות וסיפקו את אחד המשחקים הטובים העונה. שערים אדירים ויכולת שלא מצדיקה את המיקום שלהן. שורה תחתונה: שתיהן מתחת לקו האדום וחבל שפתיחת העונה בעוכריהן, במיוחד אצל הכתומים.
טונייס הבלם של בית"ר נראה רע ברוב המשחקים מאז שהגיע. לא יאמן שבלם ששיחק בסלטה ויגו יכול לעשות טעויות כאלה פעם אחרי פעם.
זרקור על
קני סייף מרמה"ש הוא שחקן לא אופייני לכדורגל שלנו. יכולות פיזיות, כוח מתפרץ וטכניקה אדירה עם הכדור. עדיין צריך הכוונה בהבנת המשחק אבל יש בו משהו מיוחד.
גידי קניוק ומרוואן קבהא הם לב הקישור האחורי של מכבי פ"ת והם בקושי בני עשרים. שניהם כבשו שערים נהדרים בשבוע האחרון ואם המלאבסים ישארו בליגה הם ירוויחו שחקנים להרבה שנים.
