הסיפור הגדול של הקיץ במכבי ת"א היה כמובן המינוי של הצוות המקצועי הזר. זה התחיל עם ג'ורדי קרויף והמשיך עם אוסקר גרסיה, אבל ככל שחולפים המחזורים, מסתבר שגם על החבר'ה הזרים שרצים על הדשא אפשר לסמן וי גדול. גונסאלו גרסיה אטרקטיבי, קרלוס גרסיה נכנס לעניינים, סטיב גורי הרשים מול אשדוד וארנשאו כבר הספיק לכבוש. אה, וכמעט שכחנו שמעל כולם יש את וינסנט אניימה. דבר אחד ברור, כבר הערב החבורה הזו צריכה להיות בשיאה כדי להסיר את המנחוס הצהוב מהשנים האחרונות שנקרא הפועל עכו.
אז נכון שאחרי 6 מחזורים בלבד אנחנו עדיין לא יכולים להכניס אף אחד לרשימה (מישהו אמר אניימה?) אבל אם הם ימשיכו ככה אל תתפלאו אם חלקם לפחות יהיה בפנים. אז הנה דירוג של הזרים שעשו לנו את זה ב-15 השנים האחרונות. לא מסכימים? תגיבו לנו.
10. יאניק קאמאנן
עונות במכבי ת"א: 2007-2009
את הבכורה הרשמית שלו בצהוב הוא לבטח לא ירצה לזכור כשהיה שותף להפסד מול סנטה קולומה אבל כבר בגומלין הוכיח שהוא סקורר משובח כשכבש צמד. לא כישרון ענק אבל שחקן עם הרבה מאוד כח שהתחבב על אוהדי הקבוצה למרות שלא פעם נראה שהוא רץ בקיר. כשמסתכלים על שחקני הרכש שהביא אלי כהן בקיץ 2007 (יניב עזרן, רודי חדד, דן רומן ועוז יפרח למשל) נרארה שקמנאן היה בינגו גדול. הקבוצה אמנם לא זכתה בתארים אבל הוא סיים את העונה הראשונה עם 12 שערים והנחית מהלומה ראשונה לתיאוריית "קללת החלוצים" (לפני שעטר ריסק אותה סופית) ובאמצע העונה שלאחריה כבר חתך לטורקיה. אה, וגם מגיע לו צל"ש על השער ההוא נגד מכבי פ"ת ששיחרר הרבה מאוד לחץ וסידר לאבי נמני מספר דקות במשחק הפרישה שלו.
9. אנדראס פרוחננקובס
עונות במכבי ת"א: 2002-2004
לא, הוא לא היה אחד מהזרים הגדולים שראיתם במדינת ישראל, אבל בעשור שחון כמו זה שעבר על מכבי, כל זר שהיה שותף לעונת האליפות האחרונה ראוי גם ראוי לאזכור, בטח אם הוא שיחק לאחר מכן ביורו 2004. 10 שערי ליגה (ו-6 בישולים) היו ב-2002-2003 לסוס הלטבי, חלקם שערי ניצחון שהשאירו את הצהובים בתמונת התואר, אבל המומחיות האמיתית שלו היתה לכבוש כשזה באמת משנה. אוהדי מכבי לא ישכחו את הגול שלו ב-2:3 ששינה את העונה בחיפה ובטח שלא את שער הנגיחה במשחק האליפות מול הפועל פ"ת, ששיחרר את הפקק וסידר למכבי הלכה למעשה את הצלחת. לא מבריק, אבל עשה את העבודה בגדול.
8. ג'ון פנטסיל
עונות במכבי ת"א: 2002-2004
היום הוא כבר מזוהה יותר עם הצד האדום של העיר אבל את האליפות היחידה שלו בארץ הוא השיג עם מכבי ת"א. קלינגר הביא אותו לישראל בגיל 20 וקיבל מיד דיבידנדים. מגן תוקף שמסייע להתקפה והיה בורג סופר משמעותי באליפות ההיא של 2002/2003. חוץ מזה, היה אחד הזרים האהובים על הקהל (עד המעבר להפועל ת"א) וכולם זוכרים את סיפור הדגל במונדיאל 2006. כמעט כמו בכל טוב ברשימה הזו, גם פה יש קצת טעם רע כשנראה היה שאיבד את החשק בעונה לאחר מכן (השתתפות בליגת האלופות) וכמובן חצה את הכביש והפך לאחרון הפטריוטים האדומים.
7. עמנואל מאיוקה
עונות במכבי ת"א: 2008-2010
יכול מאוד להיות שבעוד כמה שנים, כשמישהו ירצה לדרג את גדולי הזרים ששיחקו במכבי בכל הזמנים ללא קשר לתרומה הספציפית שלהם לצהובים, מאיוקה יזכה לעלות על הפודיום. כרגע זה עוד מוקדם להכתיר את החלוץ שעוד לא חגג 22 (!), אבל גרף ההתקדמות של הזמבי בהחלט מעורר השראה. הוא הגיע למכבי אחרי שכמעט חתם בפורטו ולצד ניצוצות של כדורגל, פיזיות, מהירות וכשרון (הסלאלום על בנאדו ב-3:4 מול בית"ר) הראה גם בוסריות משהו. את יאנג בויז ברן וסאות'האמפטון הוא הלהיב מספיק כדי שיוציאו עליו 1.6 מיליון דולר ו-5 מיליון יורו בהתאמה, וכעת, אחרי שכבר השלים זכיה באמת סנסציונית עם זמביה באליפות אפריקה, נותר לנו רק לעקוב אחריו ולראות אילו עוד פסגות הוא יכבוש. וכמה דייקנו בדירוג.
6. גז'גוז' ודז'ינסקי
עונות במכבי: 1999-2002
כנראה שמדובר באחד הזרים היותר אהובים על אוהדי מכבי ת"א בעשור האחרון. הוא אמנם הגיע מפולין, אבל מדובר בשחקן נשמה. כזה שנותן הכל על המגרש ולא נח לרגע. פעם היו קוראים לזה "כספית". ודז'ינסקי בכלל הובא כקשר אחורי, אבל הברקה של ניר לוין הפכה אותו למגן ימני אמין, בטח בכדורגל הישראלי שלאורך שנים לא מצליח למצוא פתרון לעמדה הזו. הפולני גם זכה להניף פעמיים את גביע המדינה עם מכבי, אבל כנראה שהרגע הזכור ביותר שלו היא הפצצה ששיגר לרשת של הפועל ת"א כבר בדרבי הראשון שלו. פלא שכל כך אהבו אותו?
5. ברונו הייס
עונות במכבי ת"א: 2002-2005
ברונו הייס? ברונו רייס? זה לא ממש משנה איך קראו לו, כדורגל הוא ידע לשחק. יחד עם טל בנין, הברזילאי המוכשר הרכיב ב-2002/03 חוליית קישור איכותית שהצליחה להתגבר על מכבי חיפה הגדולה (זו שנתנה שלישיה למנצ'סטר יונייטד) בדרך לאליפות האחרונה של הצהובים. על המגרש הוא עשה הכל: רץ, חילץ, מסר וגם כבש - אפילו במשחקים גדולים. קשר 50:50 קלאסי, עם סטייל של קופקבאנה. הייס גם היה שותף בהעפלה של הצהובים לליגת האלופות (2004/05), אבל זה כבר היה אקורד הסיום שלו. ברונו כנראה מיצה, חיפף קצת באימונים, עלה במשקל והדרך החוצה היתה בלתי נמנעת. איך אומרים? ברזילאי טיפוסי.
4. רונאלד ראלדס
עונות במכבי: 2009-2010
"מי?". זו התהיה שעולה ודאי במוחו של כל מי שלא אוהד מכבי לאור הבחירה הזו, אבל מי שכן עקב אחרי הצהובים בעונת 2009-2010 יודע בדיוק למה וכמה. במבט ראשון הבלם הבוליביאני נראה כמו בדיחה. 1.80 מטר, לא מאיים מדי, לא מהיר מדי, לא כלום יותר מדי, אבל היה בו, בראלדס, קצת מהכל ובעיקר ראיית וחוכמת משחק נדירה. הוא ידע תמיד איפה לעמוד, איך לחלץ ולתקל מבלי לתת לשופט חשק להוציא כרטיס. הוא סגר הרמטית את הרחבה של מכבי והיה אחראי לכך שמכבי היתה לפחות חצי עונה במאבק על התואר מול מכבי חיפה הכי טובה של השנים האחרונות ומול הפועל של גוטמן. ומי שעוד לא השתכנע, שיילך ליוטיוב ויראה איך ראלדס שיתק את מסי בקופה אמריקה 2011.
3. טברטקו קאלה (דרשלר)
עונות במכבי ת"א: 2006-2007
הקרואטי בעל הפיוז הרופף, שמאז כבר הפך לאחד משלנו, הובא על ידי המאמן אלי כהן כמחליפו של לירן שטראובר. למרות הפסד 2:1 לבית"ר י-ם, כבר במשחקו הראשון בליגה אוהדי מכבי הבינו שמדובר בבינגו אחרי מופע הצלות שרק בישר על ההמשך. היכולת של קאלה באותה עונה היתה אחת הסיבות העיקריות להעפלה של הצהובים לגביע אופ"א (סיימו במקום ה-3), על אף סגל בינוני ביותר. אלא שבקיץ שהגיע מיד לאחר מכן השוער כבר בחר לעזוב לטובת הכסף הגדול של בית"ר (כן, היום זה נשמע הזוי) והפך לדמות שנואה על ידי האוהדים שלא סלחו. בקרית שלום התנחמו בכך שבאף קבוצה בה שיחק בהמשך לא שיחזר את יכולת השיא מימיו במכבי.
2. רודריגו גולדברג
עונות במכבי: 2000-2003
לא הכי מוכשר, לא הכי חזק, לא הכי מהיר אבל אחד החלוצים הענקיים שהיו במכבי ת"א. בעידן הכסף הגדול הוא אולי היה אחד משחקני הנשמה האחרונים, ועוד מדובר בזר מצ'ילה שנכשל בקדנציה הראשונה שלו במועדון אבל חזר כעבור שלוש שנים בענק. הביא שני גביעים וזכה באליפות אחת אבל האוהדים בעיקר יזכרו אותו בגלל ההופעות בדרבי. רודריגול היה פשוט נדלק כמו שור כשהוא רואה את הצבע האדום, ובהתאם הרגע שנזכור ממנו יותר מכל הוא השער שלו מולה לעיני 40,000 צופים ברמת גן ב-2003, במשחק הליגה עם הכי הרבה קהל בהיסטורית הכדורגל הישראלי. אחרי התקופה במכבי פרש זמנית מכדורגל אבל נשאר תמיד בלב הקהל שגם היום עדיין מדבר עליו בגעגוע אמיתי.
1. אנדז'יי קוביקה
עונות במכבי ת"א: 1998-2000, 2003/2004
חד וחלק, החלוץ הגדול האחרון של הצהובים למרות שלא קטף עם הקבוצה שום תואר רציני (רק גביע טוטו). נווה מדבר במועדון שהוגדר לא אחת כ"בית קברות לחלוצים". הפולני הגיע לישראל בשיא הקריירה, ידע לנצל מצבים ולהיות במקום הנכון בצורה הכי מושלמת שאפשר. כבש 29 שערים ב-56 משחקים בקדנציה הראשונה שלו כלומר ממוצע של יותר מחצי שער במשחק ובעונת 98/99 קטף את תואר מלך השערים (21 שערים). משחק ראש מצוין, השארת בלמים מאחור ובעיקר יכולת לכבוש בנגיעה אחת מול השוער. אולי לא הכי כריזמתי בעולם אבל מי צריך כריזמה עם כזו סיומת. סקורר אמיתי שתמיד יכולת לסמוך עליו. ולמרות כל זאת, עזב בטונים צורמים כשהעדיף הצעה מיפן וחתך מהצהובים באמצע העונה וחזר אחר כך לקדנציה קצרה ופחות מוצלחת (2003/2004). חבל.
