לא ניתן לתגמל אותם בשכר, והתקופה לא הייתה אידיאלית (תקופת הצנע), אבל היה לנו את הגב של ההסתדרות. הפועל נקשרה למוסד הזה מראשית ימיה ונהנתה מהשפעה במקומות עבודה מרכזיים כנמל חיפה, סולל בונה, אגד, חברת החשמל וכדומה, כך שלפחות אפשר היה למצוא לכדורגלנים החדשים עבודה בזריזות ולספק פרנסה לכולם.
המציאות הזו עזרה לבנות קבוצת צמרת אמיתית שב-1958 הופיעה בגמר גביע המדינה וזכתה במקום שני בליגה בעונה שלאחר מכן, עם הגעתו של המאמן היוגוסלבי זלטקו צ'ייקובסקי. השיא הגיע בגמר הגביע של 1963 ועוד מול הירוקים מהעיר שלנו, וגביע נוסף מול שמשון ב-66'.
אבל מעבר לזה היה דבר אחר - תחושת השליטה בעיר. הקבוצה האדומה הייתה המוצלחת של חיפה ומכבי לא היתה בסביבה בכלל. המציאות של מלכי העיר והעזרה מההסתדרות הולידה קנאה ואנטגוניזם, לצד נחיתות במגרש. מכאן הדרך היתה קצרה ליריבות עירונית הגובלת בשנאה.
הערב מחכה דרבי נוסף, ראשון מבין שני מפגשים בחמישה ימים בין הקבוצות. אין דין דרבי זה כדין אותם משחקים שאני זוכר. המטרות של שתי הקבוצות שונות בתכלית. הפועל נלחמת על חייה בליגה והייתה "מוכנה" להפסיד בגביע הערב ולקחת שלוש נקודות ביום שני (גם אם איש בהפועל לא יצהיר על כך בפומבי). עבור מכבי, לעומתה, אין כל שאלה. הקבוצה בנויה, ערוכה ומוכנה לקחת את כל הקופה. גם היום, גם בשבוע הבא. הקהל מאחוריה, בטח לאחר שהחליפו את הסמל ראובן עטר בסמל אקטואלי יותר על הקווים. הצלחותיו של אריק בנאדו רק הגבירו את תמיכת האוהדים והם כיום הרוח הגבית שדוחפת את השחקנים.
משחק הכדורגל רוויי קלישאות, ואחת הידועות שבהן אומרת ש"במאבק בין הלחם והחמאה - הלחם מנצח". המפגש הכפול שבפתח בין היריבות העירוניות נושא בחובו את תמצית האמירה. ואין צורך לפרט מי נלחם על מה.
**
(גליל גלסברג, יליד חיפה 1938, הצטרף להפועל ב-1951 וערך את הבכורה בבוגרים ב-1.1.55, כשהיה שחקן נבחרת הנוער הראשונה של ישראל. קריירת המשחק שלו נמשכה כסדרה עד 1962 על הקו בין הפועל חיפה לקבוצת הבת, קריית חיים. מ-62' ועד 70' שימש מאמן-שחקן בקרית שמונה, מגדל העמק, קרית חיים, רמת דוד והפועל עפולה, שם נפצע ותלה את הנעליים סופית. ב-75' חזר להפועל חיפה ומאז ועד 2003 שימש במספר תפקידים במועדון, ממאמן במחלקת הנוער ועד מזכיר).
