רקטה ששוגרה מרצועת עזה (gettyimages) (צילום: ספורט 5)
רקטה ששוגרה מרצועת עזה (gettyimages) | צילום: ספורט 5

צאו מהאטימות, דחו את המחזור
כמה ציני, צפוי וכל כך לא מעורר אמינות באמפתיה של הקלישאה - ליבנו אתכם, וצריך להמשיך כדי להראות למחבלים שאנחנו חזקים וממשיכים בשגרה. בשבת הקרובה יהיה פה מחזור עלוב, פאתטי, ללא שום אווירה של מחזור כדורגל. ההתאחדות לכדורגל לא הייתה מסוגלת לקחת החלטה אמיצה, אמיתית ולא מהיד לפה, שהיא דוחה את המחזור. כי השגרה הופרה, נופצה, כי יש פה הרוגים, מיליון איש שיושבים במקלטים ומילואים שמגויסים בצו 8, ולעזאזל הכדורגל לזמן הזה. 

אבל כמובן הכסף של הטוטו ואינטרסים נוספים שבהם נתלית ההתאחדות לא יכולים להוציא ממנה קריאה ברורה "שליבנו איתכם" זו גם פעולה שניתן לעשות, והיא לבטל את המחזור. לצאת מהאטימות שאומרת שהפועל באר שבע, אשדוד ואשקלון הן הילדות החריגות של הספורט במדינה.

לבטל את המשחקים שלהן זה קל, פשוט ובשם פיקוד העורף כמובן. אבל לבוא ולהיות עצמאיים, ברורים, בעלי אמירה במצב שבו כל המדינה חייבת להיות חזית מאוחדת, היא עושה הפוך על הפוך ויוצרת חיץ טפשי בין הדרום ליתר המדינה. בשבת, כשהכרוז יגיד בבלומפילד, טדי, נתניה או קרית אליעזר "שליבנו איתכם" הוא לא באמת יגרום לנו להאמין בכך.

רק לפני שבועיים שיבחנו את הפגרה ביום הזכרון ליצחק רבין, והקו הבלתי מתפשר שהובילה ההתאחדות למרות קריאות הנגד והזילות שביום הזכרון לרצח ראש ממשלה בישראל. אבל במקום להמשיך ולהפעיל חשיבה והגיון, ההתאחדות מרחיקה עצמה מהמציאות מהאוהדים, טומנת את הראש בחול, מחסלת את החדווה שבמחזור כדורגל אמיתי.

גנץ, ברק, רוסו וכהן. זו לא שגרה (gettyimages) (צילום: ספורט 5)
גנץ, ברק, רוסו וכהן. זו לא שגרה (gettyimages) | צילום: ספורט 5

בניית תדמית והשבת אמון לא מתחוללות במילים, אלא במעשים. את זה כנראה לא הפנימו היום מקבלי הההחלטות בהתאחדות, שהעלימו את הנעשה בחזית וישחקו שלושה משחקים עלובים בעורף. אז כן, החיים נמשכים, אבל השאלה היא איך. ובמקרה הזה החליטו בהתאחדות לכדורגל בישראל שמת"א צפונה הם נפלאים ונהדרים, ומיבנה דרומה לא באמת אכפת. העיקר ש"לבנו איתכם וכולנו עם הדרום". נו באמת. [אורי דגון] 

אין כאן אפליה, החיים צריכים להימשך
כששאלו אותי אם העובדה שרק המשחקים של קבוצות מהדרום בוטלו מפריעה לי בתור באר שבעי, אדם עם משפחה בבאר שבע ובאשקלון וכאחד שמתגורר גם כיום בטווח של נפילות, קודם כל אמרתי שחשוב להבהיר: המשחקים לא בוטלו, הם נדחו. בעוד זמן מה, כשהעסק יירגע, יקיימו אותם. יעשו משחקי השלמה. כמו כשיורד גשם, משחקים נדחים. זה בעצם סוג של כוח עליון.

מעבר לכך, עצם השאלה עלתה כיוון שמהצד אפשר לזהות את דחיית משחקיהן של קבוצות מהדרום בלבד כעוד חלק מ"הבועה התל אביבית". כאילו שעצם העובדה שרק בדרום דוחים משחקים וביתר חלקי הארץ ממשיכים לשחק היא "לא סולידרית". ואני מבין מאיפה מגיעה השאלה, אבל אני ממש לא חושב שיש עם זה בעיה. ואני ממש לא חושב שיש כאן "חוסר סולידריות".

אימון באר שבע בקרית שלום (ברני ארדוב, וואלה) (צילום: ספורט 5)
אימון באר שבע בקרית שלום (ברני ארדוב, וואלה) | צילום: ספורט 5

קודם כל, כל עוד לא מדובר במלחמה, במסגרתה מגייסים המוני כוחות מילואים וכל המדינה יושבת במקלטים, אני מאמין גדול בכך שהחיים צריכים להימשך איפה שהם יכולים להימשך. אין כאן עניין של אפליה כלפי הדרום. בסבב האלימות שמדינת ישראל חיה בו, גם המרכז וגם הצפון היו פעם במוקד העניינים מבחינת חוסר יציבות בטחונית (ושסביר שעוד יהיו בעתיד). זה לא אומר שבמקומות האחרים צריכים להפסיק לחיות. להיפך, דווקא היכולת כן לקיים חיים נורמליים מחזקת.

ואכן, הפגנת סולידריות היא חשובה, אבל אם כבר אז צריך לעשות אותה באופן חיובי. למשל, אם במרכז ממשיכים בינתיים לחיות כרגיל, אז קבוצות מהמרכז צריכות לארגן אוטובוסים לילדים מהדרום ולהכניס אותם בחינם למשחקים. ככה מפגינים סולידריות. ככה משתמשים בעובדה שבאזור מסוים ממשיכים לחיות כרגיל כדי לעזור לאלה שחיים בצל הרקטות והאזעקות.

ככה שאני ממש לא חושב שצריך לדחות משחקים בכל רחבי הארץ, רק כי באיזור מסוים אי אפשר לשחק. הרי מה, אם בבאר שבע מבוטלים הלימודים, זה אומר שצריך לבטל גם בתל אביב? לא. אז לפי אותו היגיון, זה שלא משחקים עכשיו כדורגל בבאר שבע לא אומר שצריך להפסיק לשחק כדורגל גם בתל אביב או בכל מקום אחר שהמצב הבטחוני מאפשר לשחק בו. [נדב יעקבי]