מבין כל הכדורגלנים ששיחקו בישראל, ובפרט אצלנו במדים הירוקים, ראינו הרבה שחקנים מוכשרים, מבריקים, גאוני כדורגל, סקוררים ענקיים, שוערים אמיצים ושחקני נשמה - אף אחד לא היה מרגש ומצמרר כמו ראובן עטר.
רגע לפני שהוא מצטרף לבני האנוש גם בקרבנו, אוהדי מכבי חיפה, וזוכה למטר קללות על חילוף או סתם על תמיר כהן, הגיע הזמן לנסות להבין את סוד הקסם. מה הוא אותו כח נסתר שגרם לאוהדי בית"ר (!) להריע בפעם היחידה בהסטוריה לשער שהובקע נגדם? לירוקים לשכוח את חציית הקווים עבור בצע כסף ולאוהדי נתניה להתאהב בפחות מחצי עונה? כדי להבין עצרתי בחמש תחנות המשמעותיות ביותר בקריירה שלו. לא מההיבט הגשמי, מההיבט הזה שנצרב בלבותיהם של אוהדי כדורגל ולא נשכח לעולם (תיקון מהקורא אבי נמני: או עד שאתה נהיה מאמן).
1) נעים להכיר - עונת 88/89 נפתחה בלי ציפיות של ממש, אחרי שלוש עונות טראומטיות שכללו איבוד אליפות שלישית רצופה בדקה התשעים, מותו של אבי רן ונפילה לפלייאוף תחתון עם דרור קשטן - מונה אמציה לבקוביץ למאמן הקבוצה. ניר קלינגר לקח מנהיגות, זאהי היה ארמלי שאנחנו מכירים, עופר מזרחי התגלה כקיצוני מופלא אבל הערך המוסף היה בחור צעיר בשם ראובן עטר.
בריילובסקי, שהתאמן איתו בעונה הקודמת, הצביע עליו כדבר הבא בכדורגל הישראלי, אבל כלום לא באמת הכין את האוהדים לאותה שבת חורפית בה מכבי חיפה יוצאת למשחק חוץ אצל מוליכת הטבלה מכבי נתניה. שירים ושערים, דני דבורין בקופסא, המקומיים עולים ליתרון משער של יגאל מנחם ואז פצצה של ראובן עטר (דמיינו את דבורין מהגג: "מתולתל, מעט צנום אבל ברוך כשרון") לחיבור. המאסטרו מוסיף עוד שני בישולים בדרך לניצחון חוץ ענק שהוא אבן דרך בחיים של קבוצה בעונה כזו.
ב"שער השבת" כבר הבנו על מה בריילובסקי דיבר. יש רגעים שבהם חיבור של גוף, נפש עם השכל מגיעים לרמה תודעית שקשה להסביר במילים. זה היה רגע כזה. רגע שמסביר למה אני כל כך מאוהב במשחק הזה, ותודה רבה לאלוהי הכדורגל ששלח את הילד הזה להחיות בנו את התשוקה. העונה הזו הסתיימה באליפות שלישית של המועדון.
2. התקרית בחוף הים - עם כל כך הרבה דבש הבלתי נמנע הוא העוקץ. אחרי עונה גדולה של רובן הגיע הסיפור של המכות בים עם המצילים. רובן ומספר חברים שלו היו מעורבים בקטטה מכוערת שהסתיימה בפציעת אחד המצילים ומאוחר יותר הקשר המחונן זוכה כיוון שחבריו טענו שהוא לא היכה אלא רק נכח במקום. עד היום לא ברור אם זה היה מעשה שנועד להציל את הכוכב אבל הפרטים לא מעניינים כמו סיפור המסגרת.
יש כוכב צעיר, הוא בא מטירת הכרמל, אמרנו לכם שהם בעייתיים. הסיפור הזה בין שרובן קשור בו או לא, רק העצים את האהבה אליו. אצלנו, ביציע ג' של אותם ימים, לא אהבו חבר'ה מפונקים מהכרמל ומכבי חיפה היתה מפלט יחיד בעיר אליו התנקז תסכול של שכבות חלשות שסופסוף מצאו ביטוי חיובי. כך קרה שהמהמורות בדרך והקשיים רק העצימו את סיפור הסינדרלה. לי באופן אישי זה הרגיש כמו אח שאתה כ"כ אוהב ויחד עם זאת מפחד שהנה הוא דופק את הכל. בדיעבד מסתבר שהתקרית הזו הפכה את רובן לאדם טוב הרבה יותר.
3) עונת הדאבל - עונה בלתי נשכחת. היום כולם זוכרם את הטריו של ברקוביץ, בנין ועטר, אבל מעטים אולי זוכרים כי את העונה התחילה מכבי חיפה עם חוד קטלני שכלל את עופר מזרחי ומשה אייזנברג. אלא ששניהם נפצעו כבר במחזורי הפתיחה ושלמה שרף, בחושיו החדים, מוריד את ראובן עטר לשחק ממש כחלוץ מרכזי ומקבל ממנו 15 שערים חשובים. עבור זקני יציע גימל זו זכורה כעונת ההקשתות, ונדמה שראובן נהנה לשים לשוערים את הכדור טיפה מעבר לראשם ישר לתוך הרשת
4) הופה הופה חיפה באירופה - העונה הראשונה של המנג'ר גיורא שפיגל (92-93) היתה אכזבה עצומה בליגה -רק מקום חמישי ויכולת בינונית. איך ניתן להציל עונה? כמובן עם הגביע, בטח כהשסוכריה לזוכה היא כניסה הסטורית למפעל אירופי. הדרך לגמר עוברת חלק ושם המשוכה היא מכבי ת"א של אברהם גרנט.
נסענו לשם בהסעה אכולי טראומות ממשחקי גביע. היה משהו בספונטניות שבה החלטנו כן לנסוע שהרגיש אולי הפעם נצא שמחים מהאיצטדיון המקולל הזה. התפתח משחק עם הרבה מתח, בינוני ומטה ברמתו, כיאה למשחקים גדולים בהשתתפות אברם, אבל עם אחד הרגעים המזוקקים של שמחה.
בדקה ה-78 ברקוביץ מסובב על קו שמאל שני צהובים ומוציא כדור למרכז הרחבה ואז הזמן קפא. כל אוהד כדורגל יודע שישנם רגעים בהם הכל נעצר ואתה רואה אותם בהילוך איטי - כזה היה הרגע שבו הגאון המתולתל תוך כדי קפיצה, ספק בעט ספק דחף את הכדור לרשת של אובארוב. כשהזמן הפשיר היינו על הגדרות.
בסרט קיטש אמריקאי זה היה הסוף. שני הגאונים, ברקוביץ ועטר, מביאים את הגביע לחיפה ומסדרים תחילה של מסורת אירופאית לקבוצה. במובן הזה, היום הזה ביחד עם האליפות הראשונה וההעפלה ההיסטורית לליגת האלופות הם הרגעים החשובים יותר בתולדות המועדון. ראובן עטר לא סתם נעץ את השער ההיסטורי הזה, לנצחון עם ערך מוסף ראוי שחקן שהוא ערך מוסף.
5) חצי עונה בנתניה - ראובן עטר הוא אגדה. סיום הקריירה שלו בדיוק כמו ההתחלה הוא הסיפור על סינדרלה. אחרי שתי עונות כמחליף שבקושי רואה דקות משחק אצל גרנט במכבי חיפה, אבל איכשהו חתום על עוד אליפות, מחליט המאמן החדש יצחק שום לשחרר את הסמל. לשום כנראה לא נעים לייבש שחקן בקנה מידה כזה עונה שלמה. ראובן אורז ונוסע לנתניה.
איזה גולים, בישולים ויכולת. הרעב שלו לכדור היה מטורף ואנחנו הרווחנו חצי עונה אחרונה מהגאון. הסיפור של ראובן מסתיים בפציעה בעונת השיא שלו בה הוא משחזר את ימיו הגדולים. בערוץ הספורט עושים קליפ ביצועים שלו עם השיר "תם ונשלם" של אתניקס. הדמעות זולגות מעצמן, תמונות של גולים גדולים, רגעים של שמחה של בחור צעיר, עצב על כך שזה נגמר אבל בעיקר תודה שהיה לי הכבוד לראות אותו על המגרש ברגעים הגדולים שלו שהפכו להיות הזכרונות היפים שלנו.
עוד 5 רגעים בלתי נשכחים (מני רבים):
6.הסטירה לברקוביץ. היריבות והמתח הסמוי ביניהם עשה רק טוב לקבוצה.
7.השער בפארק דה פרינס שגמר לאיינשטיין את מיתרי הקול.
8.השער מול מכבי תל אביב ב-0:5. ככל הנראה הרטט הכי חזק שהורגש באצטדיון קרית אליעזר.
9. הבגידה. המעבר להפועל חיפה שלא נתפס בתודעה עד היום.
10. מאמן את המועדון. כשראובן התחיל לשחק היינו קבוצה, היום אנחנו כבר מועדון מכובד, ולא מעט בזכות השערים והיכולת שלו – כך שמדובר בסגירת מעגל מרגשת. אני אוהב אותו על הצניעות שלו, הפשטות שלו והישירות. בהצלחה ראובן הלוואי והקבוצה תראה כמו שאתה שיחקת.