"אני אסע לאירופה עם ב"ש, אפילו ברכבת", ייחל אוהד האדומים מהנגב. "אירופה? גיאוגרפית אתם יותר קרובים לאפריקה", הקניט אוהד מכבי חיפה בבר שישבנו בו לפני המשחק. אוהדי שתי הקבוצות לא כל כך רגילים למקום שהם נמצאים בו. מצד אחד, הדרומיים פתאום חולמים על ניחוח הקלאסיקה האירופית, הצפוניים לעומתם, לא יודעים להתמודד עם הכישלון אז הם בעיקר עוקצים את הבחורים החדשים בשכונה.
הירידה מהכרמל לבירת הנגב מספקת הצצה חטופה לד.נ.א שלנו, על כל קשת הגוונים שלו. רובנו עברנו פה בדרך לאיזה בסיס וזוכרים רק את הזקנה שמוכרת מצתים בתחנה המרכזית. לא להאמין כמה קבוצת כדורגל אחת בעונה אחת יכולה לשנות. פתאום אירופה.
רכבת ישראל סיפקה גישה נוחה ונעימה לדרום, אבל כדי לחזור לחיפה צריך להושיט אצבע ולתפוס טרמפים. לידנו ישב במקרה נהג קטר שמיד בירר עבורנו מדוע אין רכבת חזור עבור אוהדי חיפה בתום המשחק. אחרי שסיפר צ'יזבט על חבר שלו שדרס 14 גמלים ונשאר על הפסים, ענה: "זה הכול יענקל'ה שחר, אם הוא יזמין נסיעה, תהיה רכבת". 2,500 אוהדים הגיעו מחיפה לב"ש, כמות עצומה למשחק חוץ במרחק כזה, מן הראוי שיוכלו לחזור לביתם בבטחה עם התחבורה הציבורית. זו לא אמורה להיות החלטה של שחר, זה אמור להיות עניין שמסודר בין ההתאחדות לרכבת ישראל. יש משחק גדול בדרום/צפון, תספקו תחבורה, אנשים יגיעו.
זיכרון בוער
היציע מתחיל להתמלא וכולם מחפשים מקום שבו אפשר לראות את המשחק מבלי שאיזה עמוד תאורה יזדקר מול העיניים. וסרמיל הוא אצטדיון שכל קשר בינו לבין אירוח אוהדים מקרי בהחלט. שום חניון מסודר, הדשא רחוק מהיציע והשירותים? ברוך אתה ה', אלוהינו מלך העולם שהעבירני צבא ולימדני להטיל מימי בכל פיר עליו השלום. אמן.
העורך המוזיקלי שבחר את פס הקול שליווה את כניסת האוהדים למגרש ידע על מה הוא מדבר. זה נפתח עם "אנא בכוח", המשיך ב-"את מוכרת לי מפעם", ונגמר עם איזה מלמול של מוש בן ארי. גם תפילה לא עזרה לחיפה. הצלחה? אולי בגלגול אחר.
קרנות - זה כל הקסם
1:2 לב"ש מכדור קרן. "בשבילם זה כמו פנדל", אמר מישהו לידי. אין קבוצה בישראל שמצליחה לנצל מצבים נייחים כמו הפועל ב"ש. מאור בוזגלו הוא אחד השחקנים היחידים בליגה שיודעים אשכרה
להרים כדור לרחבה ומשום מה, חיפה ממש לא התכוננה לזה. מנגד, הירוקים גם לא ממש התכוננו לאופציה של קרן לזכותם.
קבלו במחיאות כפיים מפוקפקות את המחלה החדשה של הכדורגל הישראלי - קרן קצרה. לא מעט קבוצות נדבקו בה מבלי להבין מה מטרתה. הסיבה היחידה שלשמה צריך קרן קצרה היא כדי להכניס את הכדור לרחבה מזווית אחרת באופן שיפתיע את ההגנה, או ליצור מצב בעיטה מחוץ לרחבה. מעבר לכך, אין שום סיבה להוציא קרן קצרה. אמש, כמעט כל הקרנות של חיפה היו קצרות ובמקום להגביה, השחקנים התמזמזו מחוץ לרחבה עד שכל האפקט הלך לאיבוד. ולא רק זה, כל פעם מישהו אחר בעט, עד שבשלב מסוים אלון תורג'מן, החלוץ, הוציא קרן. חיפה פשוט לא הגיעה מוכנה, לא ייתכן שלקבוצה בסדר גודל כזה לא יהיו תרגילים לקרנות, לא ייתכן שלא תהיה טיפת חוכמה, יצירתיות וסדר בחלק ההתקפי.
דווקא בדקה ה-90, כשכבר היה ברור שמכבי חיפה תפסיד את המשחק הזה, האוהדים התעוררו ונתנו תצוגת עידוד. "כל הקבוצה לבוא לפה", הם שרו ספק מהלב ספק בציניות. דקל קינן וגוסטבו בוקולי הובילו את החבורה המבוישת והנכלמת של בנאדו לעבר היציע והודו לקהל, כשהם יודעים שהעידוד הזה ממש לא מגיע להם.
2,500 אוהדים יצאו מהמגרש מרוצים משום מה, מחויכים, צוחקים כאילו ניצחו. אחרי הכול הם עשו 404 ק"מ ביום כדי לראות את הקבוצה שלהם, לא ישמחו קצת? "כבר לא כל כך אכפת לי מהפסדים", אמר אחד האוהדים, "וזה מה שהכי מפחיד אותי". פחד, זה בדיוק מה שצריך לחלחל בצפון. לחיפה קל מדי להפסיד והיא עלולה לגלות שאירופה הגיעה למדבר ואף אחד לא בא לבקר ב-"סמי עופר", ואז מי יהיה קרוב יותר לאפריקה?
