בעשרות שנות הקריירה העיתונאית שלי זכור לי מקרה יחיד שבו התנצלתי וביקשתי סליחה, בשל דברים שכתבתי. מילות הסליחה שלי ליעקב גרונדמן ז"ל, לימדו אותי גם פרק חישוב כעיתונאי. לעיתים אתה חוטא, גם אם הדברים שאתה כותב הם אמת, אבל אין בהם איזון ומשרתים את הפרט ולא את הכלל.
בעונת 1977/8 היה יענקל'ה גרונדמן ז"ל מאמן מצליח. הזכייה בדאבל עם מכבי תל אביב באותם ימים מדברת בעד עצמה. יענקל'ה אימן את הקבוצה בכדורגל הישראלי. דוביד שוייצר ז"ל, אימן את נבחרת ישראל. בנו של דוביד, מושיק, היה שחקן במכבי תל אביב.
היריבות המקצועית בין מאמני הצמרת היתה גדולה. דוביד הסופר מקצוען, התקשה מאז ומתמיד לפרגן לקולגה. ההפך הוא הנכון. אני הייתי חבר של שוייצר, חבר קרוב. את יענקל'ה הכרתי מעבודתי העיתונאית. דוביד שוייצר ניצל את קרבתי אליו עד תום. הוא העביר אלי אינפורמציה שוטפת על המתרחש בחדרי החדרים של מכבי תל אביב. היה לו הרי מקור ראשון, בנו מושיק.
כל פיפס בחדר ההלבשה של מכבי תל אביב זכה לסיפור. שוייצר הבן סיפר לאבא, האבא סיפר לי ואני לכאורה עשיתי את מלאכתי נאמנה. הכל היה נכון, אבל חד צדדי. יענקל'ה גרונדמן ספג אש, אני פרסמתי פעם ועוד פעם סודות מחדר ההלבשה, לא הייתי מודע אז שבעצם שוייצר האבא משתמש בי בכדי לנגח את יענקל'ה גרונדמן.
ביום ראשון אחד, אחרי מחזור ליגה ואחרי עוד כותרת מביכה ליענקל'ה גרונדמן, אני זוכה לביקור מפתיע בחדרי במערכת "חדשות הספורט" ברחוב תושיה 2 בתל אביב. יענקל'ה גרונדמן מתפרץ לחדרי, מנפץ מכל הבא ליד ומשתולל עד לאיבוד עשתונותיו.אותו בוקר הסתיים בתחנת משטרה.
רק אז, לאחר התלונה שגבו ממני השוטרים, ירד לי האסימון ממשפט שזרק גרונדמן בהתפרצותו: "איבדתי ילדה ולא נפגעתי כפי שאתה פוגע בי". או, אז עשיתי חשבון נפש. כעיתונאי צעיר הבנתי כיצד גרם דוביד שוייצר לכך שאני אגרום ליענקל'ה גרונדמן לצאת מהכלים.
זה לא נגמר בביטול התלונה במשטרה, אלא בבקשת סליחה מיענקל'ה ומאז הפכנו לחברים ואוהבים. הכרתי את יענקל'ה גרונדמן מאז מקרוב, אהבתי אותו, את משפחתו, עד יום מותו. גם היום, כאשר אני פוגש את רעייתו יסמין, או את בתו ענת, אני נזכר תמיד באותו אירוע של יום ראשון, לפני שלושים שנים, שלימד אותי לקח עיתונאי חשוב. לעולם לא להיות כחומר ביד היוצר!