נצבט לי בלב ששמעתי על הפסדה של מכבי תל אביב לגלבוע/גליל עליון בגביע ווינר, לא שפתאום התחלתי לקחת ללב את מה שקורה אצל מכבי תל אביב, אלא פשוט אני מאוד מעריך ומוקיר את מאמן הקבוצה אפי בירנבוים – ולכן, אני, אדום בנשמה, רוצה בהצלחתו של אפי המאמן גם כאשר הוא בשרות הצהובים.
מכבי תל אביב עושה את ההכנות לעונת המשחקים הקרובה בקול ענות חלושה. הפסד רודף הפסד והתסכול רק הולך וגובר אבל הייתי מציע לכל מי שאמון במכבי תל אביב על "השקט התעשייתי" לתת זאת ביתר שאת. שכן, אין לי צל של ספק, הזמן יעשה את שלו ואפי בירנבוים בדרך שלו, יצליח בסופו של דבר להעמיד על משטח הפרקט קבוצה ראויה.
נכון שהקלישאה אומרת שמכבי תל אביב לא אוהבת להפסיד, אבל בינתיים הקבוצה עוד לא הפסידה ב"מאני טיים". עם כל הכבוד לגביע ווינר, לכל ברור שמדובר בעוד מפעל שהוא בסך הכל הכנה למשחקי הליגה האירופית, הליגה המקומית וגביע המדינה.
למכבי תל אביב יש בעיות לא מעטות. כל מי שחי את הכדורסל האירופי והישראלי יודע שמכבי תל אביב מודל 2008/9 אינה אותה קבוצת כוכבים של שאראס, באסטון, וויצ'יץ', פארקר ושכמותם. הזרים של מכבי הם ברובם כאלה ששיחקו בעבר בקבוצות "קטנות" וארויו אחד לא יכול לשנות מהותית את התמונה. מה לעשות שגם "הישראלים" של מכבי זה לא מה שהכרנו בעבר. טל בורשטיין עדיין אינו במיטבו, דרק שארפ קרוב מאוד לרגע הפרישה והישועה, עם כל הכבוד, לא תבוא מחג'ג', כספי או אליהו – שחקנים משלימים ביום נתון.
דווקא במצב עניינים שכזה אבי בירנבוים, ביכולת האילתור שלו, הוא הפתרון הרצוי. אפי זקוק ל"שקט תעשייתי" ולביטחון שמותר לו והוא יכול לעשות את מה שהוא מבין ויודע. רק בתנאים שכאלו אפשרי שמכבי תל אביב תשיג את מטרותיה, לפחות בליגה ובגביע בישראל, על אירופה מן הראוי שלא לטפח אשליות מלכתחילה.
אל תספידו את אפי בירנבוים. מצבו של אפי במכבי אחרי שבעה הפסדים מזכיר משהו את צביקה שרף והנבחרת הלאומית לפני כחודש, עד לניצחון על צ'כיה והזכייה בכרטיס למשחקי גמר אליפות אירופה. אמרו שהנבחרת של צביקה "גמורה", שצביקה מאמן "גמור" והסוף המתוק הוכיח שבספורט, כמו בספורט, את הכסף סופרים במדרגות.
אין כמו אפי בירנבוים, אדם לויאלי למערכת ולמעסיקיו. הוא יודע טוב מהאחרים מה עושים בשביל שיהיה טוב יותר. הוא לא יאשים איש, כל האחריות מוטלת על כתפיו ועם נסיונו המופלג, אין לי צל של ספק שלמכבי תל אביב עוד מחכים ימים טובים יותר.