הרבה מאוד רגשות, מעט מאוד כדורגל. זו הדרך הטובה ביותר לסכם את המשחק שראינו הערב (שבת) בנתניה, בין מכבי המקומית לבין הפועל באר שבע, שהסתיים ב-1:1. בין הקהלים שוררת יריבות במשך לא מעט שנים, שהתגלמה היטב בעוצמות שלהן (במיוחד המקורי, אולי מפאת הכמות הפיזית שלו) - ומהר מאוד זה זלג גם למגרש. שמונה כרטיסים צהובים, ועוד כרטיס אדום אחד, נשלפו ע"י השופט אוראל גרינפלד - שקיבל משחק מאתגר, ודווקא הצליח להתמודד איתו היטב.
ומי שתצא מאוכזבת, בסופו של דבר, היא הפועל באר שבע. הקבוצה של רוני לוי לא הצליחה לייצר כדורגל ראוי לשמו לאורך רוב המשחק, ובסופו של דבר מצאה את הרשת רק דרך מצב נייח. במחצית השנייה המשחק של האורחת אמנם השתפר, אבל היה חסר מחץ - ולמרות שעל הדשא היו לא מעט כלים התקפיים, היא לא הצליחה להכריע את המשחק.
מכבי נתניה של בני לם, מנגד, הוכיחה שוב - שהיא לא מורידה את הראש בפני אף יריב. מי שנתנה ארבע למכבי תל אביב, ואמנם הפסידה למכבי חיפה אך גם מולה לא התבטלה לרגע, גם מול באר שבע שמרה על האינטנסיביות, על הכוח, וידעה לעצור את ההתקפה הבאר שבעית, גם כאשר רוני לוי הכניס את כל התותחים הכבדים. זו אולי נחשבת קלישאה, אבל מסתבר שגם הרוח שלם השיב במפרשים של הנתנייתים שווה משהו, אפילו בכדורגל של היום.
ואם כבר דיברנו על אוהדים? הרי שבסופו של דבר, שני הקהלים היו טובים יותר משתי הקבוצות על הדשא. 8,000 איש משתי הקבוצות הגיעו לאצטדיון בנתניה, ופשוט לא הפסיקו לשיר. התצוגה שלהם היתה שווה יותר מאשר שישים השניות הטהורות הללו, שנותרו בודדות לעומת 93 הדקות האחרות, אבל לפחות לשתי מחנות האוהדים יש על מה לבנות לעתיד. כל עוד הם שם, תמיד יהיה אפשר לשנות כיוון.
