אם תשאלו את הקהל הירוק מי היריבה הכי גדולה שלהם, הם יגידו לכם שזו מכבי ת"א. אם תקראו למכבי ת"א 'מכבי', הדבר לא יתקבל באהבה בצד הירוק, ודוגמא לכך קיבלנו בחגיגות הזכייה בגביע לפני שנה שנהרסו לאחר שימוש בטרמינולוגיה לא נכונה. אם יש משהו שיעיד על עוצמת הניכור בין הצדדים, אפשר לקבל אותה ממעברים מירוק לצהוב, או יותר נכון, אלו שמתרחשים רק לעיתים רחוקות.
אלירן עטר הוא לא השחקן הראשון ששיחק גם בחיפה וגם במכבי ת"א. רק בשנים האחרונות ראינו מספר רב של שחקנים עושים את הדרך מהצהוב של ת"א לירוק של הכרמל (גילי ורמוט, גל אלברמן ועומרי בן הרוש), אבל את הדרך ההפוכה אחרי שעסקת הענק יצאה לדרך, בדקנו האם אלו שעברו מהצפון והצליחו להתאקלם בחום של תל אביב. מצעד המעברים הבלתי נשכחים.
השחקן ניר קלינגר
השנה: 1990
הסיפור שמאחורי: השחקן שהצליח בגדול בשני המועדונים, לבטח יותר מכל שחקן אחר. שתי אליפויות בחיפה ובורג מרכזי בקבוצה הגדולה של שנות השמונים, היו רק יריית הפתיחה לקריירה מפוארת.
קלינגר זכה בשלוש אליפויות ושני גביעים במכבי ת"א והיה האיש שסימל את מעבר השליטה בין המועדונים בתחילת שנות התשעים. עוגן. שחקן של מאמן. כלבויניק. נשמה. הכל תופס. 86 שערים היו לו במדי שתי הקבוצות (21 במדי חיפה, 65 במדי מכבי ת"א), אבל התרומה שלו הייתה גדולה מכל מספר.
סיפור העברתו קיבל תפנית דרמטית כששנים לאחר מכן, הצהיר כי מותו של אבי רן גרם לו לעזוב את מכבי חיפה לטובת תל אביב, על אף ההצלחות: "חיינו בתוך חלום שחור שלא התאוששנו ממנו שנתיים, לפחות ברמה האישית".
השחקן: אלון מזרחי
השנה: 1994
הסיפור שמאחורי: מעבר שהיום ספק אם היה עובר בשקט על ידי הקהל. דווקא אחרי עונה בה זכה באליפות, והוכתר למלך שערי הליגה בפעם השלישית ברציפות עם 28 שערים, מזרחי בחר לנדוד דווקא לצהוב. מזרחי של מכבי ת"א היה רחוק מלהיות זה של כפר גלים. האווירון הסתכסך עם אברהם גרנט, כבש רק שער אחד ב-10 מחזורים, ועזב כעבור עונה לעירוני אשדוד.
השחקן: משה גלאם
השנה: 1997.
הסיפור שמאחורי: אחד המגנים השמאליים הגדולים שהיו לנו, בייחוד לנוכח המצוקה האדירה בעמדה הזו. 188 הופעות בירוק עם 22 שערים ו-23 בישולים, היו לגלם שבהמשך רשם 48 הופעות במדי מכבי ת"א כולל 7 שערים. מספרים מדהימים למגן.
גלאם חלק מקבוצות החלומות של הירוקים שכללה את אייל ברקוביץ', אלון חזן, אלון מזרחי, ראובן עטר וסרגיי קנדאורוב והגיעה עד שמינית הגמר בגביע אירופה למחזיקות גביע. כמו בלבול, גם הוא הגיע לצהובים רק אחרי האליפויות של גרנט וקשטן, תפס מקום מרכזי בהרכב, וקינח גם בגביע. למרות התקופה הסבירה יחסית בצהוב, הוא לעד יהיה מזוהה יותר עם הצד הירוק.
השחקן: מרקו בלבול
השנה: 1998.
הסיפור שמאחורי: לא שחקן זכור ונוצץ, אבל כזה שסגר קריירה מפוארת. 5 אליפויות (כולל התואר "השחקן המבוגר ביותר של מכבי חיפה שזוכה באליפות") בכרמל, 3 גביעים, 339 הופעות במדי מכבי חיפה ו-62 הופעות במכבי ת"א, סידרו לו קריירה מפוארת.
הבלם שגדל בכרמל, קיבל הזדמנות בעונת 87/88 ולמרות שלא ניחן בכישרון יוצא דופן, ידע לסגור מצוין, נחשב לאחראי מאוד והוערך על ידי מאמניו. אברהם גרנט סימן אותו והביא אותו למכבי ת"א, רק חבל שזו היתה הקדנציה הפחות מוצלחת של אברם בצהוב. זה הסתיים בלי תואר (ועם הרחקה נגד...מכבי חיפה) אבל לפחות עם חברות גדולה עם גרנט, שהחזיר אותו ביחד איתו לחיפה שנתיים אחרי. מאז אותו רגע הוא הוגדר כחלק מ"האשרם" של גרנט.
השחקן: ג'ובאני רוסו
השנה: 2005.
הסיפור שמאחורי: מלבד היותו יותר ישראלי מרוב הישראלים שהיו כאן, ג'ובאני רוסו נחשב לשחקן כדורגל ענק. סמל אולי לזרים איכותיים שכבר לא מגיעים לפה. 181 הופעות בירוק כולל 38 שערים, 3 אליפויות וגם מסע נהדר בליגת האלופות עם אחד ההרכבים הישראלים הגדולים בכל הזמנים.
באזור חיוג 03, הקרואטי מזוהה עם פרויקט הגלקטיקוס הכושל. אותו זר מאיים הפך לאנמי בקריית שלום, ולמרות שבמדים הצהובים הוא רשם לא מעט הופעות (68) וגם 8 שערים, כולל עונה לא רעה בכלל תחת אלי "השריף" כהן שהסתיימה עם 7 כיבושים ומקום שלישי, אקורד הסיום הטיל צל קטן על קריירה מפוארת.
השחקן: רוני גפני
השנה: 2007
הסיפור מאחורי: רוני גפני לא ממש הותיר חותם במכבי חיפה. המגן שהגיע אחרי שעזב את בית"ר ירושלים של גאידמק, סבל מאינספור פציעות בכרמל, אבל לפחות יכול להתגאות בכך שזכה באליפות ירוקה ב-2008/2009, כשהוא רושם בסה"כ 4 הופעות ליגה. במכבי ת"א הוא כבר הפך לשחקן משמעותי, ושיחק שנתיים (43 הופעות) בסיומן פרש ללא תואר בקבוצת נעוריו.
השחקן: יוסי בניון
השנה: 2016
הסיפור שמאחורי: כשהוא חזר לישראל, ספק אם מישהו האמין שכף רגלו של יוסי בניון תדרך בקרית שלום. "היהלום" של מכבי חיפה והליגיונר הכי מרשים שהיה לנו, חזר הביתה כדי לסיים את הקריירה בטעם טוב. בפועל, למרות שזכה בגביע המדינה, בניון הסתכסך עם הקהל הירוק ועזב בטונים צורמים בדרך ליריבה השנואה.
בצהוב בניון קיבל שקט, אבל שותף בעיקר מהספסל. כשחוזהו הסתיים והוא נפרד מהצהובים עם הפסד כואב בגמר הגביע, ללא תואר וגם מבלי שהותיר חותם משמעותי. בסה"כ בקדנציה השניה שלו בישראל, היו לו 59 הופעות ו-11 שערים.
