חסומה לתנועה: הבעיות שלוזון לא פתר בחיפה

אין חדש תחת השמש. כך אפשר לתאר במשפט אחד את שלושת מחזורי הליגה הראשונים של מכבי חיפה. למרות הסגל הנוצץ והמרשים, הקבוצה הירוקה של גיא לוזון היא אותה הגברת בשינוי אדרת: חזקה מול הקבוצות הגדולות ואובדת עצות מול הקטנות.

את המסקנה הזאת יכול להסיק כל פעוט שצפה במשחקים (או אפילו הסתכל על התוצאות בלבד), אבל חשוב להגיד – לוזון סגר השבוע שבעה חודשים במועדון הירוק, כשהבעיה ידועה מהרגע בו נכנס לתפקיד. ובכל זאת, למרות שהבעיה מוכרת ולמרות שלמאמן ניתן תקציב כמעט בלתי מוגבל בקיץ, נראה שגם העונה לחיפאים אין פתרונות.

הסיבות להופעות האנמיות של הירוקים הן רבות, ובאו לידי ביטוי באופן זועק במשחקי העונה הנוכחית. רגע לפני המפגש הפועל רעננה, ניתוח טקטי של הקושי של הירוקים מול הקטנות.

המערך שנכשל ונקודת האור הטקטית מול בני יהודה
נתחיל בהתחלה: מחזור הליגה הראשון מול בני יהודה. אל משחק הפתיחה באצטדיון בפתח-תקוה הגיע לוזון מבושם מהניצחון הגדול 1:4 בדרבי החיפאי, והחליט להמשיך במה שעבד בגביע הטוטו – מערך 3-4-3 עם רוקאביצה כקיצוני-אחורי בצד שמאל, וכשקאיו ואופיר מזרחי הקיפו את שון וייסמן בשפיץ.

המערך הזה נחל כישלון חרוץ ונפל כפרי בשל לידיו של אבוקסיס; בני יהודה שלו שיחקה הגנה נסוגה, איפשרה לשחקנים הירוקים להניע את הכדור מאחור, וברגע בו הם התחילו להתקרב אל השער של זובאס, הצפיפות הגדולה בכתום (מערך בן שלושה בלמים) הכריעה אותם. המערך מרובה שחקני הכנף נתקל בחומה בצורה, כשלרוקאביצה ומאבוקה היה חסר השטח לדהור עליו, וכשקאיו ומזרחי מרבים להיכנס למרכז ולהעמיק את הצפיפות.

צפו בניתוח הטקטי של ההופעה של חיפה מול בני יהודה

תוכנית המשחק השגויה הייתה המהלומה הראשונה שחטף גיא לוזון העונה. העובדה שגם אחרי כל-כך הרבה חודשי הכנה, ללא אירופה ועם סגל החלומות מבחינתו הוא מגיע לא מוכן טקטית למשחק הראשון היא כישלון אקוטי.

הכישלון הזה השתקף בנתונים הסטטיסטיים הבאים: במחצית הראשונה של המשחק שלטו הירוקים בכדור במשך 58% מהזמן, ולמרות זאת רצו שלושה קילומטרים יותר. כלומר על-אף השליטה במגרש, חיפה עבדה קשה בהרבה בהתרוצציות, וכל זאת ללא איומים משמעותיים על זובאס.

עד לדקה ה-65 ביצע לוזון שני חילופים ששיפרו מאוד את המצב של קבוצתו: ראשון נכנס ורמוט במקומו של רוקאביצה; החלפתו של האוסטרלי-אוקראיני לא הייתה העיקר, אם כי הכניסה של ורמוט, ולאחריו רועי קהת במקומו של קאיו. לצמד הקשרים יש סגנון מסוים, שנעדר ממשחקה של הקבוצה עד לאותו הרגע – הם יודעים להשתלט על קצב המשחק.

המערך הנסוג בו שיחקה מחזיקת הגביע היה יכול לשחרר הרבה שטח לאלברמן וקוסטדינוב, אך בגלל המערך הירוק בן שלושת הבלמים, הוא אילץ הנעת כדור סתמית מאחור. ואכן – שלושת הבלמים של הקבוצה היו השחקנים המובילים בליגה במסירות במחזור הראשון. גם גל אלברמן וקוסטדינוב התברגו גבוה מאוד בטבלה זו, ובאופן כללי – הירוקים הובילו את הליגה בהחזקת כדור, בניסיונות מסירה ובאחוזי הדיוק.

לחלל הזה בדיוק נכנסו ורמוט וקהת: הם הפכו את הפוזשנים הארוכים והסתמיים למסוכנים ויצרו מצור על השער הכתום. למרות שמאז כניסתם של השניים למגרש ספגה הקבוצה שני שערים, אלו היו הדקות ההתקפיות הטובות ביותר של הקבוצה העונה, עם המון מצבים שכמעט והסתיימו בשערו. בעיית הצפיפות נפתרה בזכות כניסות מרובות של ורמוט, קהת וגם קוסטדינוב לרחבה ללא הכדור, והמשחק הפך תכליתי. גם את הפנדל השיגו הירוקים בעזרת הפעלת לחץ ממושך על ההגנה הכתומה, ובסיומו של סשן הרחקות של ההגנה, הכשיל בן תורג'מן את מוחמד עוואד.

אבל דווקא על רקע המצבים בהתקפה, בני יהודה ניצלה היטב את החולשות ההגנתיות של יריבתה: אבוקסיס הכניס את מתן חוזז במקום ולאסקיס, כאשר המחליף הוסט לעמדת הקיצוני. באגף ימין נתקל חוזז למזלו בעמרי בן הרוש, שמסתמן כחולייה החלשה בהגנת הירוקים בפתיחת העונה. יחד איתו שיחק באותן דקות כקיצוני-אחורי אופיר מזרחי, מה שהשלים קו שמאלי בעייתי ביותר, קו אותו בני יהודה ניצלה היטב.

מאור קנדיל, השחקן הנוסף באגף של חוזז, הגיע לעמדה קדמית ושלח כדור עמוק אל השטח. חוזז גבר על בן הרוש בתחרות הריצה ונשאר בודד לכבוש מול גלזר. השער השני כבר הגיע בשלבים בהם ויתרו הכרמלים על ההגנה, ובכל זאת – גם בו נכנע בן הרוש לפעולה אישית של חוזז.

הקושי של קאיו ו-ורמוט לייצר מול עכו
אל משחק הבית בחיפה מול הפועל ב"ש הגיעו הירוקים חפויי ראש, אבל בעזרת חזרה למקורות והתגוננות עיקשת, תוך ניצול מהירותו של רוקאביצה (מעורב בשער בכל 110 דקות במשחקים מול מכבי ת"א, הפועל ב"ש ומכבי חיפה/בית"ר ירושלים), הצליחה הקבוצה לנצח.

גם אל המשחק הזה אפשר להיכנס טקטית, אך היכולת לנצח או לפחות לתת תחרות למוליכת הליגה היא דבר שהשכילו החיפאים לבצע גם בעונה שעברה.  לאחר פגרה בת שבועיים, עוד משחק מול "קטנה", הפעם הפועל עכו של שלומי דורה. הפעם, היה נראה שגיא לוזון התכונן טוב יותר: הוא הכניס להרכב את ורמוט והמשיך עם מערך ה-4-4-2 שלו מהמשחק מול הפועל ב"ש.

תכנית המשחק כללה את ניצול העמדה של גילי ורמוט כשחקן קו על מנת שייכנס למרכז ויפנה למאבוקה את הקו והתמודדות עם הצפיפות הצפויה על-ידי הכנסת שני "סקוררים" להרכב (אתנסיאדיס ודמארי). אלא שגם הפעם המאמן שממול ערך עבודת הכנה מדוקדקת. 

שלומי דורה לא בא כדי לסגת לאחור. הוא הכיר את הבעיות של מכבי חיפה וידע שגם הקולגה שלו על הקווים שממול מכיר אותן. לכן, דרך ההתגוננות שלו הייתה שונה לחלוטין; היא כללה לחץ אגרסיבי על גל אלברמן, שבוצע על-ידי דילן דמראווי.

הלחץ הזה שיבש לחלוטין את הנעת הכדור הירוקה: כשאלברמן לא מוביל את הכדור מהחלק ההגנתי אל השחקנים היצירתיים, שטף המשחק ההתקפי נהרס לחלוטין. קוסטדינוב הוא לא השחקן שייקח את הכדור מהבלמים ויתחיל את ההתקפה, ולכן שוב מצאו עצמם הבלמים הירוקים מניעים את עצמם לדעת ומובילים את קבוצתם בקטגוריות המסירות והנגיעות בכדור.

 צפו בניתוח הטקטי: כך עכו שיתקה את חיפה

אל הריק הזה היו צריכים להיכנס ורמוט וקאיו, והם למעשה היו השחקנים החשובים ביותר במערך של לוזון. לצמד הקיצוניים היו שתי מטרות: האחת – יצירת פוזשנים התקפיים ארוכים. בהיעדר יכולת הקישור של אלברמן, על השניים הוטלה משימת יצירת הכר ההתקפי לרעיונות ומהלכים מסוכנים קרוב ככל האפשר לשער היריבה.

בתוך המשימה הזאת התקפלה עוד משימה: כשהכדור כבר בשטח היריב ותחת הצפיפות, לייצר מהלכים מסוכנים דרך מסירות מפתח וכדרורים. בפועל, בשתי המשימות נכשלו ורמוט וקאיו כישלון חרוץ. כמובן שהשיתוק של אלברמן הפך את המלאכה לקשה אף יותר, אבל בשורה התחתונה הלחץ הרחיק את השחקנים הירוקים משערו של שטראוס, ומכבי חיפה לא ייצרה אפילו בעיטה אחת למסגרת במשחק מסודר.

חשוב לומר – החיפאים עמדו טוב מבחינה הגנתית. למרות משחק לא טוב של רוב שחקני החלק האחורי (אלברמן וקוסטדינוב עם 15% הצלחה במאבקים הגנתיים; בן-הרוש עם 0/5), עכו בעטה פעם אחת לשער מתוך הרחבה. אלא שצרות באות בצרורות, ואותה בעיטה הובילה לשער הלא-מחייב של אז'ובל. שני השערים הגיעו מבעיטות שלא אמורות להיות מסוכנות במיוחד, אבל באותו ערב קסום בעכו הכדורים של אז'ובל ומוליץ' נשקו אל החיבורים.

יהיה שינוי מול רעננה?
היום יפגשו החניכים של גיא לוזון את הפועל רעננה. על פניו משוכה קלה – קבוצת תחתית, שעוד לא טעמה ניצחון ליגה. אך נוכחנו לדעת שאלה בדיוק הקבוצות מולן מתקשה מכבי חיפה. הקבוצה מהשרון היא סוג של שילוב בין שתי ה"אנדרדוגיות" שפגשו הירוקים עד כה: מצד אחד, הקבוצה משחקת במערך בן שלושה בלמים. כלומר לאלברמן יהיה המון שטח להניע כדור, ומנג,  שחקני הקישור של דודו אברהם (ובכללם ירדן כהן שמשחק כקיצוני-אחורי בשמאל) מתמחים בחטיפות כדור בחצי המגרש של היריבה, אלמנט שהסב לא מעט נזק לירוקים במשחק מול עכו.

בשורות רעות נוספות מגיעות מאגף ימין, שם מוחמד שכר הנפלא מוצב כקיצוני-אחורי. שכר הוא שחקן התקפי מרשים, וההסטה שלו לאחור, בדיוק אל העמדה בה מתקשים החיפאים עם עמרי בן-הרוש, קריטית לתוצאת המשחק.

ובכל זאת – אנחנו כאן כדי להסיק מסקנות. אז מה צריך לעשות גיא לוזון כדי להצליח מול הקבוצות הקטנות והמסתגרות? ראשית, הוספת קשר יצירתי למרכז המגרש. נראה שזו הבעיה העיקרית של הירוקים: היעדר רעיונות התקפיים וחוסר הצלחה לייצר פוזשנים משמעותיים בעומק המגרש.

הוספת הקשר יכולה לבוא על חשבון קוסטדינוב או לצידו, אבל היא בכל מקרה תוסיף גם עוד ציר מקשר בין ההגנה להתקפה, וגם עוד שחקן במרכז שיודע לשחק לעומק.

שנית, בעיטות מרחוק. העדר היכולת של הירוקים לאיים על השער מרחוק משאירה את ההגנה בעמדותיה הפאסיביות. השחקנים היריבים מעדיפים לרכז את מאמציהם בסגירת אופציות המסירה והכדרור, וכך מעמיקים את הצפיפות. ולסיום – כניסות מהמרכז לרחבה ללא כדור.

בעזרת הכניסות האלה הצליחה מכבי חיפה לייצר דקות נהדרות מול בני יהודה. הסגנון הזה מתאים לקהת שמצטיין בהתגנבות לרחבה וגם לקוסטדינוב (שני שערים בראש במדי נבחרת בולגריה בפגרת הנבחרות האחרונה, מצב הבקעה זהה מול בני יהודה), והוא פתרון נהדר מול יריבות שמצופפות.  ניצחון משכנע באצטדיון בחיפה יכול אולי להבהיר שהמאחרת למדה להתגבר על המשחק ההגנתי של יריבותיה. אבל במקרה של הפסד נוסף? זו כבר תהיה קטסטרופה טקטית.