(בווידאו: חיפה, עדיין ללא מאמן, מנצחת 1:2 את סכנין)
חמש שנים חלפו מאז האליפות האחרונה של מכבי חיפה. הקבוצה שבשנות התשעים ובתחילת שנות האלפיים הייתה סמל להצלחה ולניהול תקין, הפכה לשם נרדף ללחץ וחוסר הצלחה. מועדון עם מחלקת הנוער מהטובות בישראל, האצטדיון המרשים בארץ ובעלים שהשקיע מיליונים בכל שנה, מטפח שנה אחר שנה הר של ציפיות שמתנפצות לו באופן קבוע מול הפנים.
מכבי חיפה, שהייתה הראשונה להביא לישראל את הניהול המודרני מאירופה, הפכה ללא רלוונטית במאבקי הצמרת, למרות עשרות אלפי מנויים ואוהדים שעוקבים אחרי כל עדכון, פיסת מידע ותו לגביה. העונה היה נדמה שמשהו חדש מתחיל, מנהל ספורטיבי זר הגיע ומאמן מנוסה ומזוהה על הקווים, שזכה בגביע רק חודשיים קודם, נתנו תחושה שאולי הפעם זה יהיה אחרת.
בשונה משנים קודמות, עוד לפני שנשמעה השריקה לפתיחת ליגת העל, המציאות התפוצצה לירוקים בפנים עם הדחה מביכה מול נומה קאליו האסטונית. יעקב שחר הבין שיש צורך בשינוי מיידי ונפרד מהמאמן רוני לוי, וכעת הקבוצה מהכרמל מחפשת מנהיג חדש על הקווים. רגע לפני שמכבי חיפה ממנה מאמן חדש, ניסינו לייעץ לבא שיעמוד על הקווים בסמי עופר ולהעניק לו את הטיפים המתאימים שיעזרו לו להחזיר את הירוקים למקום הטבעי.
הפיכת שחקני הבית לבסיס שעליו נבנית הקבוצה
נדמה שכשרכש של קבוצה לא מצליח, הטענות הן ששחקני הבית לא מקבלים קרדיט, אבל במקרה של מכבי חיפה הדבר מקבל משנה תוקף. הירוקים התברכו באחת ממחלקות הנוער הטובות בישראל, עם 13 אליפויות (ושני דאבלים רצופים עד לפני שנה) ואינספור כישרונות שמפוזרים בליגת העל ורק מחפשים להוכיח את עצמם.
מבט זריז על הליגיונרים שלנו ימחיש עד כמה מחלקת הנוער בכפר גלים מפוארת: ליאור רפאלוב, תומר חמד, בירם כיאל, טאלב טוואטחה וסינטיהו סולליך גדלו בירוק ומצאו עצמם פורחים מעבר לים. אם במשחק נגד באיירן מינכן בליגת האלופות פתחו שישה שחקני בית, בהפסד המביך לנומה קאליו עלה בהרכב רק אחד. נטע לביא.
סיר הלחץ וחוסר ההצלחות גרם למאמנים בירוק לשים את יהבם על פתרונות מהירים בדמות שחקני רכש יקרים, כשהפיתרון נמצא מתחת לעיניים. נכון, בהתחלה קרדיט לצעירים עלול לעלות בתוצאות מאכזבות, אבל אם תהיה סבלנות והמשכיות, אותם כישרונות יכולים להחזיר את הזהות וגם להוביל את הירוקים למקומם הטבעי.
המשכיות והיררכיה ברורה
מכבי ת"א לאורך עידן ג'ורדי קרויף הפכה את שיטת הרוטציה לחלון הראווה של הניהול האירופי. הסגל העמוק גרם לשינויים תכופים בהרכב הצהוב ולכך שמעמדו של אף שחקן אינו בטוח. התוצאה: שלוש אליפויות, הגעה לשלב הבתים בליגת האלופות ו-32 האחרונות בליגה האירופית בארבע שנים.
במכבי חיפה נוהגים בשיטה דומה, אך מסיבה אחרת לגמרי. הירוקים נעדרו מהזירה האירופית במשך שלוש שנים, אך כמעט בכל משחק ראינו מספר שינויים בהרכב. כל הפסד של הקבוצה מהכרמל הפך לטרגדיה ולכזה שגורם למהפכות. מה ששכחו בכפר גלים זה שכדי ששחקן יפרח, צריך לתת לו ביטחון ותחושה שמאמינים בו.
במכבי חיפה אין כוכבים דוגמת ברק יצחקי או טל בן חיים החלוץ, שתמיד נהנו מעודף ביטחון ולכן הרוטציה לא השפיעה על היכולת שלהם. במקום כוכבים, בסגל הירוקים בשנים האחרונות ראינו שחקנים מוכשרים שעוד לא הוכיחו את עצמם או לחילופין כאלה שמעולם לא היו בקבוצות גדולות. אלון תורג'מן, שמעון אבוחצירה, דינו אנדלובו, שובל גוזלן ושחר הירש הם דוגמאות נהדרות.
אז איך קרה ששמעון אבוחצירה, שכבש 15 שערים בקרית שמונה, הפך למחמיצן בירוק? גם הפציעות, אך בעיקר חוסר הביטחון וזה שבחיפה הוא הפך לעוד שחקן. המאמן הבא יצטרך להחליט מי השחקנים שבהם הוא מאמין ולתת להם קרדיט במשך תקופה מסוימת בהרכב. אין צורך לבצע מהפכות מרחיקות לכת אחרי כל הפסד, אלא לתת את הזמן והסבלנות לפרוח. כך אולי שובל גוזלן שכבש 11 שערים בכל המסגרות בשנת ההשאלה שלו, יתרום יותר משער אחד בעונה, כפי שעשה אשתקד במועדון בו גדל.
שינוי מדיניות הרכש
אחת הסיבות המרכזיות, אם לא המרכזית ביותר, לכישלון המתגלגל והמתמשך במכבי חיפה בשנים האחרונות היא בחירת שחקנים רעה מאוד. מה שאפיין את מכבי חיפה יותר מכל בעשור הקודם זו המלחמה הבלתי מתפשרת על הישראליים הכי איכותיים בשוק, במקביל להנחתת זרים ברמה סופר גבוהה.
כולנו זוכרים איך אברהם גרנט רצה את ג'ובאני רוסו וקיבל אותו מבית"ר ירושלים בתחילת המילניום, כשעוד קודם חיפה הקדימה את כל יתר הגדולות של הכדורגל בישראלי במירוץ אחר היהלום מדימונה, יוסי בניון. יותר מאוחר היא החזירה לארץ את הליגיונר הבכיר עידן טל, גנבה למכבי ת"א את גוסטבו בוקולי ובתווך פירקה לגורמים את כל השלד המוצלח של הפועל פ"ת.
למעשה, מאז עידן ארקדי גאידמק בבית"ר ירושלים, שנמשך גם לימים של אלכס שניידר ומיטש גולדהאר במכבי ת"א, הירוקים מסתפקים בשאריות. ישראליים בינונים מהדרג השני, שלא היו נכנסים אפילו ל-18 הראשונים של מכבי חיפה הגדולה לפני עשור. המפתח להצלחה של הירוקים הוא חומר שחקנים איכותי. כמה פשוט, ככה נכון.
מידור התקשורת והענקת שקט לקבוצה
כבר שנים שכל הפרשנים ואנשי המקצוע מייעצים למכבי חיפה לאמץ את המודל של מכבי ת"א, שמבוסס קודם כל על הרחקת כלי התקשורת מהקבוצה וממתחם האימונים בקרית שלום ובכך גם מכבי חיפה חייבת לדבוק יותר. הנהלים של הירוקים דומים מאוד לאלו בקרית שלום ובכל זאת, את השקט התקשורתי במכבי ת"א אנחנו לא רואים גם בחיפה.
נכון, מכבי חיפה מחתימה שחקנים מתחת לאף של המדיה ואת רוב המהלכים, כמו מינויו של מנהל ספורטיבי או פרידה מרוני לוי, היא עצמה מפרסמת בערוצי התקשורת שלה, אבל זה עדיין לא מספיק. המאמן של מכבי חיפה, בשיתוף פעולה כמובן עם המנהל הספורטיבי קרלסן, חייב לדאוג לשקט תעשייתי בתוך המועדון, ג'ורדי קרויף יספר לכם שזו לא בושה בכלל. אולי אז יהיו גם פחות הדלפות מחדר ההלבשה אחרי שתי תוצאות תיקו רצופות.
שיפור היחסים בין המאמן לקהל
בעיה גדולה וברורה מאוד במכבי חיפה היא היחסים העכורים והניכור בין המועדון לקהל האוהדים העצום שלו. למעלה מ-18 אלף מנויים היו למכבי חיפה בעונה החולפת, קצת יותר מ-16 אלף העונה ועדיין נראה שהריחוק בין הקהל לקבוצה הוא עצום. אוהדי מכבי חיפה לא הסתירו את חוסר הסימפטיה שלהם לרוני לוי, טענו שהוא "שקרן" ו"גונב דעת" וכי אין לו מספיק יושרה כדי להודות בטעויות.
לעומת זאת, אחד המאמנים הכושלים בתולדות מכבי חיפה, אלכסנדר סטנוייביץ' הסרבי, היה דווקא אחד האהובים על הקהל הירוק דווקא כי תמיד הישיר מבט למצלמה ואמר את כל האמת שהאוהדים רוצים לשמוע. כן, אנחנו לא טובים. כן, אני מצפה ליותר וכן, האוהדים מאוכזבים בצדק. סטנוייביץ' ספג הפסד מביך באשדוד ואחרי המשחק ניהל שיחה צפופה עם "הקופים הירוקים" מאחורי הגדר, כך עושים זאת נכון. המאמן הבא של מכבי חיפה חייב את האוהדים שלה מאחוריו, אחרת יהיה לו קשה מאוד להצליח.
