את ה-14 בינואר 2014 מאיר גבאי לא ישכח לעולם. באותו היום הוא הפך משחקן מן המניין ברמת השרון, ששיחקה אז בליגת העל, לאחד משני החשודים המרכזיים באחת הפרשות הכי גדולות שידע הספורט הישראלי בשנים האחרונות.
"אני זוכר את היום הזה שפתחתי את הטלפון והיה לנו קבוצה בוואטסאפ שפשוט התפוצצה מרוב הודעות", הוא סיפר על אותו הרגע. "בשלב הזה לא היה שמות. כולנו דיברנו באופן כללי. יצא לי לשאול את עצמי המון פעמים למה דווקא אני? וזאת שאלה שמעסיקה אותי. אומנם המקרה הזה קרה לפני שנתיים וחצי והוא קצת נשכח. אבל זה משהו שמלווה אותי ואת המשפחה שלי יום יום. מבחינתי, לפני שנתיים והיום, זאת אותה תחושה".
את מה שרובנו זוכרים במעורפל, מאיר גבאי לא ישכח לעולם. לפני שנתיים וחצי הוא הואשם על ידי גורמים ברמת השרון בהימורים לא חוקיים ומכירתם של משחקי קבוצתו. פרשה שזכתה לכינוי המפוקפק "גול עצמי". "אני קורבן, חד משמעית", הוא אומר בביטחון. "היום זה נמצא בגדר שמועה שהופרכה ואני אגיד לך את האמת והנזק הוא אותו נזק גם אם כן נעשו דברים וגם אם לא נעשו דברים. בעקבות השמועה הזאת אנשים בוחרים להתייחס רק לשלילי. אף אחד לא בדק את הדברים לעומק".
"התיק נסגר ואני נלחמתי על זה שזה יהיה זיכוי מלא", הוא סיפר. "פשוט מישהו בא ועשה לי משפט שדה, שבעקבותיו אני לא משחק היום כדורגל ולא מתפרנס בצורה כמו שאני רואה את עצמי בכדורגל".
'המישהו' הזה שעליו מדבר גבאי הוא דני לאופר, מי שבאותם ימים כיהן כיושב הראש של עירוני רמת השרון. עוד לפני שהמשטרה החלה לחקור את הנושא, לאופר החליט שאצלו גבאי כבר לא ישחק. "אני לא עשיתי להם משפט שדה", אמר לאופר להגנתו. "אני פשוט לקחתי את ההחלטה שכל יושב ראש היה צריך לעשות אותה וזה שהמשטרה זיכתה אותם, זה בעיה של המשטרה. אני לא מצטער אפילו לא לרגע, הייתי פועל באותו האופן גם היום".
גבאי, מצידו, אפילו לא דיבר עם לאופר. "אין לי מה לדבר איתו. אני לא מעוניין לעסוק בו. הוא בנאדם מבוגר שלא לקח אחריות על המילים והמעשים שלו. הוא לקח בחור בן 23 ופשוט שפט אותו מול כל מדינת ישראל והוא צריך לחיות עם זה, אני שלם עם עצמי".
כמעט שנה שלמה של חקירות ואפילו מעצר הסתיימו בלא כלום אבל מבחינתו של מאיר גבאי שום דבר כבר לא חזר לקדמותו. "ניגשתי למאמנים ובאופן ישיר, לא באמצעות סוכנים. מאמנים שמכירים אותי באופן אישי, מאמנים שאימנו אותי בעבר, מאמנים שרצו שאני אשחק אצלם בעבר. לא ייחסתי חשיבות לסיפור. שאלתי אותם אם יש מקום בקבוצה? והיו מאמנים שהתחמקו באלגנטיות וחלקם אמרו בצורה מאוד ישירה: 'מבחינה מקצועית אתה מתאים לנו מאוד. אבל אנחנו לא בטוחים שמבחינת הנהלה הדברים האלה יעברו".
"הייתי בטוח שבתור אנשים שמכירים אותי באופן אישי הם ירימו את הכפפה ולא ייחסו חשיבות לדבר שמבחינתי אין מה לייחס לו חשיבות, וזה לא קרה. נתקלתי בדלתות סגורות. בסופו של דבר זה להילחם ברוח. הקול שלך לא באמת מושמע ולא באמת חשוב מה תגיד".
היו רגעים שנשברת. שאמרת לעצמך: 'אני שחקן כדורגל כבר לא אהיה'?
"חד משמעית. עברו לי דברים בראש בתקופות שאתה מדבר עם מאמנים ופונה לקבוצות ואתה שומע את התגובות ואתה אומר: 'אוקיי, זאת מלחמה אבודה מראש. אני לא אבוא מעמדה שאני אתחנן: 'טעיתי תנו לי צ'אנס'. אני לא חושב שזה נכון לעשות את זה כי זאת שמועה, שמועה שהופרכה. אני בן 27, אני חושב שאני מבחינה מקצועית טוב יותר ממה שהייתי כששיחקתי ברמת השרון. אני מנוסה יותר, אני בוגר, עברתי כמה דברים, הסיפור הזה מאוד ביגר אותי, אני לפני חתונה, אני במקום אחר בחיים".
הסירובים, התחמקויות והדלתות הסגורות בשתי הליגות הבכירות לא השאירו לגבאי ברירה ומי שסומן כבהטחה גדולה בנבחרות הנוער מצא את עצמו משוטט בליגה א'. לפני פחות משלוש שנים הוא עוד שיחק בבלומפילד ובטדי, היום הוא מטייל במגרשי הליגות הנמוכות. "אני לא אוכל להשלים עם העובדה הזאת בחיים", גבאי אמר. "אני חונכתי ולמדתי כדורגל בבית ספר הכי טוב שיש במדינה, במכבי חיפה ועברתי את כל השלבים ושיחקתי בליגות גבוהות ואף פעם זה לא נעים להיות במגרשים האלה. אבל האהבה לכדורגל היא יותר חזקה מכל דבר וכל עוד יש סיכוי של אחוז שאני אחזור למקומות האלה אז אני מתאמן חזק, ממשיך להיות אופטימי ומקווה שיהיה לזה סוף טוב".
