(צילום: עמית אהרוני) (צילום: ספורט 5)
(צילום: עמית אהרוני) | צילום: ספורט 5

למרות שנוסדה כבר ב-1938, הפועל רעננה החלה להיכנס לתודעה בשנות ה-2000 כשזכתה בכינוי המפוקפק "הורסת עליות". היא מנעה מ-3 קבוצות שונות את העלייה לליגת העל במחזור הסיום - הפועל ירושלים, קריית שמונה והפועל כפר סבא. רעננה העפילה פעמיים בתולדותיה לליגת העל, ב-2008/9 וב-2012/13, אך השינוי האמיתי של הקבוצה הצנועה מהשרון החל ממש עכשיו.

רעננה היא תופעה. קבוצה לא רעה, אך גם לא אטרקטיבית, אין לה יריבות מושבעות, זהו מועדון לא אהוב במיוחד על ידי האוהד הממוצע, אך גם בלתי אפשרי לשנוא אותו. השחקנים שם שותים מיץ בטעם פטל באימונים ונהנים בקביעות מפעילות גיבוש חברתית בבריכה בקאנטרי העירוני, בבאולינג או במסעדה אחרי אימון ואוכלים צהריים יחד במגרש פעמיים בשבוע, מה שמסביר את התהליך ההדרגתי בו החלה את שינוי התדמית שלה.

מקום שרוצים להגיע אליו
בקיץ הנוכחי נוכחנו לראות בפעם הראשונה תופעה מעניינת. 3 שחקנים מקבוצות גדולות הגיעו לרעננה, והם אלה שרצו בכך. למעשה, הם פסלו הגעה לקבוצות גדולות ואהודות ממנה. שחר הירש, שהצטרף ממכבי חיפה, בחר ברעננה על פני קריית שמונה. אלעד גבאי עזב את בית"ר ירושלים ו-ויתר על הצעה מפתה מהפועל תל אביב. דור חוגי דחה את בני יהודה והחליט להגיע לשרון.

עד היום הייתה לרעננה בעיה קשה בפיתוי שחקנים להגיע אליה מהסיבות הברורות: דלות אוהדים, חוסר זהות ואיצטדיון ביתי. אם זה לא השתנה, מה כן גרם לכך? השקט. "היום הרבה יותר קל להביא אלינו שחקנים מבעבר", הודה חיים סילבס, "הלחץ פה הוא מתון וסביר, אין לנו קהל שמקלל אותנו בתקופות הפחות טובות. רעננה נתפסת כתחנת מעבר ובצדק, הרבה שחקנים שמגיעים לפה מתפתחים ונמכרים לקבוצה גדולה יותר". מבט חטוף לעבר הלא רחוק מזכיר לנו שלואיי טאהא, טוני וואקמה, יובל שבתאי, מיקי סירושטיין, דניאל ליפשיץ ועומרי גלזר יצאו מרעננה הקטנה ופרסו כנפיים בקבוצות גדולות.

צוות מקצועי צעיר
לא רק השחקנים צעירים ברעננה, אלא כל הסגל, כולל הצוות המקצועי. אי אפשר לדבר על רעננה בלי להזכיר את סילבס. בימים אלה הכדורגל שלנו אוהב לקדם ולדבר על המאמן הצעיר, הטכנולוגי, המתקדם והשאפתן. זה שעד לא מזמן היה שחקן, פחות אבהי ויותר חבר. שרון מימר, ברק בכר, שלומי דורה, אריק בנאדו וקובי רפואה הם רק חלק מהדוגמאות, כשסילבס הוא אחד המאמנים הצעירים הבולטים בליגת העל, ששחקנים יותר מתחברים אליהם.

איזי שרצקי, שרצה בו לאחר פיטורי סלאח חסארמה, נתקל בסירוב נוקב מצד אשר אלון, שלא רצה לקטוע את תהליך הצמיחה שסילבס אחראי לו. תחת האחרון, גם עוזרי מאמן ברעננה פורחים, כמו אלדד שביט, שמונה למאמן עירוני נשר שעלתה ללאומית, ואלון זיו שכבר הספיק לקבל 2 פניות בעונה החולפת מהפועל חדרה מליגה א' והפועל עכו. תוסיפו לכך את יניב לביא, שהחל לאמן מהעונה הנוכחית את קבוצת נערים א' של המועדון, ומאמן השוערים, עמי גניש, שחוזר ע"י סכנין וכפר סבא.

הבנה תקשורתית
אחת מנקודות האור היותר חשובות ברעננה הוא התוספת החדשה לקבוצה מהבחינה השיווקית. בסוף העונה הקודמת, הגיע לרעננה חגי פיינגולד בתור הדובר ואיש השיווק של המועדון. פיינגולד, ששימש בעברו כתב ועורך בידיעות אחרונות, קידם את רעננה מהבחינה התקשורתית ומאז הצטרפותו, רעננה הפכה לקבוצה היותר תוססת ומעניינת בליגת העל עם חשבון טוויטר פעיל רווי בדיחות עצמיות, חשבון פייסבוק ואינסטגרם פעילים, וחידוש האתר הרשמי. רעננה, שפונה לקהל הצעיר, מתחדשת מאז הישגיה המקצועיים כשהאירוע הכי מפתיע היה ש-50 אוהדים הגיעו לאימון הפתיחה של הקבוצה במתחם האימונים הצנוע שלה בעיר. חסר תקדים במונחים של המועדון. אגב, בקרוב גם תיפתח חנות המרצ'נדייז הראשונה בעיר לקבוצה. מכבי תל אביב, את לא לבד.

הוביל את רעננה לצמרת הכדורגל. סילבס (צילום: אלן שיבר) (צילום: ספורט 5)
הוביל את רעננה לצמרת הכדורגל. סילבס (צילום: אלן שיבר) | צילום: ספורט 5

הצלחה מקצועית
"רעננה השיגה העונה  תחושת הרתעה אצל היריבות, מה שלא היה לה לפני. לדעתי אין קבוצה או איש מקצוע שיכול להגיד שלשחק נגד רעננה זה נקודות בטוחות", אלו הן מילותיו של סילבס בתום העונה שעברה. רעננה הגיע לפלייאוף העליון לראשונה בתולדותיה עם תקציב נמוך ושלל שחקני בית אנונימיים, כשהצליחה לגבור על הענקיות מכבי תל אביב ומכבי חיפה. שחקנים כמו בן בנימין, אוונס קאנגווה, עמנואל אמבולה, עידו לוי, בן והבה, אלי בבייב ועדי נמני, אולי מוכרים פחות מהקולגות בקבוצות גדולות, אך עדיין לא מסבים תחושת הקלה על שחקני היריבות שפוגשים בהם.

מחלקת הנוער
אם מדברים על תהליך בנייה נכון, אולי בכלל צריך ללכת אחורה כדי להבין שהכול מתחיל בגילאים צעירים. מחלקת הנוער של רעננה אמנם שייכת למועדון, אבל מתוקצבת ומתוחזקת ע"י העירייה. תחתיה פועלות לא פחות מ-12 קבוצות ליגה של ההתאחדות ועוד 3 קבוצות "צו פיוס" שמיועדות לציבור הילדים הדתי שמעוניין להתמקצע בכדורגל, אך מנהל את משחקיו ביום שישי. רוב האחראים על הקבוצות הללו הם סמלי עבר של הפועל רעננה: עמי וזאנה המנהל המקצועי, רמי שנהב, שהוא מלך שערי רעננה בכל הזמנים.

כפי שרואים שחקנים מתפתחים ברעננה, ניתן לראות גם לא מעט מאמנים שגדלים ומתמקצעים בה: דודו אברהם העונה התחיל לתפקד כעוזר מאמן ראשי בקבוצה הבוגר של כפר סבא וסילבס עצמו התחיל כמאמן בקבוצת הנוער, אותה העלה מהליגה השניה לראשונה. כל קבוצות הליגה של הנוער ממוקמות בליגה הבכירה וקבוצת הנוער אף שברה שיא כשסיימה במקום ה-5 בעונה שעברה. רעננה שמה לעצמה מטרה להשביח שחקנים, במטרה שישחקו בקבוצה הבוגרת. לראייה, רק השנה חתמו לא פחות מ-6 שחקני נוער בקבוצה הבוגרת ויצאו למחנה האימונים.

שגעון גדלות?
אין מתוק בלי מר ולהצלחה יש גם תופעות לוואי. בשבוע האחרון חל תקדים ברעננה כששחקן בקבוצה לא יצא למחנה אימונים כשהוא תחת חוזה מסיבות שאינן מקצועיות: עדי נמני, שסרב להאריך את ההתקשרות והפך ל״מנודה״. נראה כי הסגל הארוך נתן בעקיפין אור ירוק להתנהלות שנויה במחלוקת, שבמקרה של רעננה נובעת מהפחד לאבד שחקנים חשובים בטווח הארוך, כפי שקרה עם יובל שבתאי, שלא האריך את חוזהו ו"נחטף" ע"י הפועל באר שבע. ללא קשר לעתידו של נמני, שכרגע לוט בערפל מהבחינה המקצועית, רעננה תכבד את חוזהו ותשלם לו בין אם ישחק ובין אם לא, אבל אין ספק שסאגת המגן מראה כי המועדון היום בעמדת כוח יותר מבעבר לאור הצלחתו בעונה האחרונה. נותר רק לקוות שתסמיני גדלות בולטים כמו "תופעת המנודים" השכיחה בקבוצות גדולות לא תכה גם בשרון, לא היום ולא בעתיד.

למרות "תקדים נמני" שקצת הרעיד את הספינה היציבה שנקראת הפועל רעננה, לא תמצאו קבוצה יותר שקטה ומשפחתית ממנה בליגת העל. אולי זה המיץ פטל, אולי זה הדאגה המתמדת של מיכאל ביטון, המנהל הוותיק בעל הקול הצרוד, אולי זה חוסר האגו שנובע מהאנונימיות, אולי זה דמיאן רויטמן מבעלי המועדון, שמתווה מלמעלה את הכיוון החיובי אליו הולכת הקבוצה ואולי זה פשוט השקט שהקבוצה זוכה לו מהקהל ומהמערכת. מה שבטוח, כרגע עוד אפשר להנות מרעננה כקבוצה הקטנה הכי גדולה בליגה. עד שתהיה גדולה באמת.