בפנטזיה, עונת 2022/23 היתה אמורה להיות עונה ג`ורדנית - עונה שבה זהבי כובש שוב ושוב, מכבי ת"א (אז עם איביץ`) דוהרת לתואר, וזהבי מקבל את ההזדמנות לפרוש בשיא. המציאות, כמובן, חשבה אחרת; זהבי סיים את העונה הזאת פצוע - ומכבי ת"א סיימה את העונה במקום השלישי, שמונה נקודות מהאלופה מכבי חיפה.
העונה, קרוב לוודאי שזה יסתיים אחרת. רובי קין מצא את הדרך להפוך את הקבוצה הזו למנצחת, ולמרות השחיקות והבעיות בדרך (ויש לא מעט), נמצא בעמדת הובלה - ארבעה מחזורים לסיום, הוא ביתרון של חמש נקודות בטבלה, ואלא אם כן תקרה קריסה משמעותית - זהבי ישיג את המטרה שעליה חלם.
אבל כמה זו תהיה "אליפות של ערן זהבי"? כאן, הדעות חלוקות. יש כאן מאבק ברור בין מבחן המספרים, לבין מבחן העין. בין הכמות לבין האיכות, בעיקר כשאנחנו מתקרבים למחזורי ההכרעה.
כי מבחינה סטטיסטית, זהבי הוא תופעת טבע. מאז שחזר לכדורגל האירופי בקיץ 2020, הנתונים של זהבי איכשהו נמצאים רק בעלייה ככל שהזמן החולף. ב-20/21 היו לו 17 שערים בכל המסגרות כששיחק בפ.ס.וו, העונה יש לו כמות כמעט כפולה - 32 שערים ועוד שמונה בישולים. ממעורבות ישירה ב-21 שערים ל-40 העונה, כשהוא בן 36. הוא גם נמצא בעלייה מתמדת כל שנה, כשבעונה שעברה היו לו 26 שערים.
ולזה, אפילו יש ביטוי סטטיסטי - כשחקן שרוב הקריירה שלו היה שחקן הכרעה, הפלייאוף העליון אמור להיות המגרש שבו זהבי מתעלה בדרך לזכייה באליפות. בעונה שעברה, בשלב הזה של העונה הוא כבש חמישה שערים בשבעה משחקים - עד שנפצע בחצי גמר הגביע מול בית"ר ירושלים. העונה, יש לו רק שני שערים בפלייאוף העליון - אחד מהם בפנדל.
בניגוד למה שנהגנו לחשוב, מכבי תל אביב בדרך, כנראה, לקחת אליפות כשזהבי הוא לא גורם משמעותי בה. אם היא תושג, זו תיזכר כאליפות של פליסיו מילסון, שהיה מעל כולם; של יוריס ואן אובריים, שהיה המנהיג השקט; של דור פרץ בעונת שיא וכמובן של גבי קניקובסקי. זהבי עדיין משחק, ובוודאי עומד בצמרת טבלת מלך השערים, אבל קשה לומר שהוא הטביע חותם משמעותי. לכל הפחות, עדיין זה לא קרה.
אז איך קרה שהשחקן הכי בכיר של מכבי תל אביב פשוט לא נמצא במאני טיים? לדעתי, זה קשור לתפקוד שלו. בסופו של דבר, גם אם זהבי התיימר לנצח את הזמן - בסופו של דבר, הזמן הגיע אליו. בגיל 36, הוא לא יכול להיות הקטר שסוחב את מכבי תל אביב לבדו לאליפות.
ההסתמכות המוחלטת עליו, העובדה שהוא לא זז מההרכב כל עוד הוא כשיר (גם כשהיתה אלטרנטיבה לא רעה על הספסל, בדמותו של דור תורג`מן) - ולא ניתנה לו מספיק מנוחה, בסופו של דבר פוגמת בתפוקה שלו ברגעים האלה. מעין תשובה של הכדורגל לקלישאת ה"תפסת מרובה - לא תפסת".
אבל כאן נמצא הקונפליקט: זהבי, בסופו של דבר, הוא ככל הנראה השחקן הכי תחרותי באופיו בליגה שלנו. מהותית, הוא רואה בעצמו את ה"אלפא", את השחקן המוביל שעליו כל העסק עומד, הציר שסביבו סובבת מכבי תל אביב - גם בגילו הנוכחי. ולפחות סטטיסטית, יש לו על מה להתבסס; אבל לדעתי זה מייצר התנגשות עם מה שהוא יכול לספק בפועל.
הציפייה שזהבי יהיה "שלום תקווה", מעין שחקן שעולה בדקה ה-70 ומנצח משחקים - היא אולי יפה בתיאוריה, ציפייה מנותקת מהאופי של זהבי ומהדרייב התחרותי שלו. הוא עדיין רואה בעצמו את הכוכב שהוא היה לפני ארבע או חמש שנים, כשהוא עוד מלך כאן על תבל ומלואה - והיה הכוכב מספר אחת בכדורגל שלנו. גם אם הרעב הגובר הזה, פוגם ביכולת שלו להשפיע באמת על הקבוצה שלו ועל העונה.
כנראה שאין טוב בלי רע. אלמלא האופי הווינרי והכוחני של ערן זהבי, כנראה שלא היה משיג את הישגיו בקריירה - בין אם האישיים (מלך שערי הנבחרת, הכובש הישראלי הגדול בכל הזמנים) ובין אם הקבוצתיים. אבל נכון לעכשיו, אי אפשר שלא להימלט ממה שהעיניים רואות - הרצון להיות הכי טוב, כל הזמן, גורם לכך שהוא לא טוב בזמן המכריע - לפחות, לא כפי שצפינו שיהיה מאז שחזר לקריית שלום.
ועם זאת, הנה הערת אגב: בדרך כלל, ההיסטוריה מלמדת שני דברים: א. שזהבי אוהב לכבוש בדיוק אחרי כתבות מהסוג הזה (ושער, למשל במשחק העונה נגד מכבי חיפה, עשוי לסתום את הפה יפה מאוד); ב. שבסופו של דבר, באליפויות בדרך כלל זוכרים את התמונה הגדולה.
ובתמונה הגדולה, זהבי - ללא קשר ליכולת - יהיה חתום על העונה הזו. הוא יהיה מלך השערים של מכבי ת"א (בסבירות גבוהה) ותקופות היובש יישארו, לכל היותר, בעמוד הטרנספרמרקט של זהבי - אבל כנראה יצהיבו שם. אז למה כל זה נכתב? אולי כדי בכל זאת להזכיר שלזהבי, ברמה האישית, הגיע סוף אחר. וייתכן שמה שגרם לסוף הזה לא לקרות לא היה גורם חיצוני - אלא דווקא ערן זהבי בעצמו.
כנראה שאין טוב בלי רע. אלמלא האופי הווינרי והכוחני של ערן זהבי, כנראה שלא היה משיג את הישגיו בקריירה - בין אם האישיים (מלך שערי הנבחרת, הכובש הישראלי הגדול בכל הזמנים) ובין אם הקבוצתיים. אבל נכון לעכשיו, אי אפשר שלא להימלט ממה שהעיניים רואות - הרצון להיות הכי טוב, כל הזמן, גורם לכך שהוא לא טוב בזמן המכריע - לפחות, לא כפי שצפינו שיהיה מאז שחזר לקריית שלום.
ועם זאת, הנה הערת אגב: בדרך כלל, ההיסטוריה מלמדת שני דברים: א. שזהבי אוהב לכבוש בדיוק אחרי כתבות מהסוג הזה (ושער, למשל במשחק העונה נגד מכבי חיפה, עשוי לסתום את הפה יפה מאוד); ב. שבסופו של דבר, באליפויות בדרך כלל זוכרים את התמונה הגדולה.
ובתמונה הגדולה, זהבי - ללא קשר ליכולת - יהיה חתום על העונה הזו. הוא יהיה מלך השערים של מכבי ת"א (בסבירות גבוהה) ותקופות היובש יישארו, לכל היותר, בעמוד הטרנספרמרקט של זהבי - אבל כנראה יצהיבו שם. אז למה כל זה נכתב? אולי כדי בכל זאת להזכיר שלזהבי, ברמה האישית, הגיע סוף אחר. וייתכן שמה שגרם לסוף הזה לא לקרות לא היה גורם חיצוני - אלא דווקא ערן זהבי בעצמו.
