בלב כבד, מול קהל גדול ובקלות בלתי נסבלת - בשבת, הפועל תל אביב נפרדה בליגת העל. אחד המועדונים הגדולים בתולדות הכדורגל הישראלי יצטרך לכתת את רגליו בלאומית, בתקווה לחזור בשנה הבאה למקומו הטבעי.
אבל הקריסה של המועדון לא החלה כאן - אלא נמשכה בעשר שנים מסויטות, בהן לא רק שלא ניצחה בדרבי, אלא גם סבלה מירידה מתמשכת, ללא הישגים - עד הירידה, בפעם השנייה בעשור הזה, לליגת המשנה.
אחרי הירידה, הגיע הזמן להסתכל מעט אחורה - ולנסות לבחון את בעלי המועדון שהביאו אותו עד השלב הזה - ולנסות להבין: מי היה הגרוע ביותר? ארבעה בעלים היו בתקופה הזאת, ואנחנו נלך מהטוב ביותר לגרוע ביותר (בהתאם לנסיבות).
במקום הרביעי: האחים ניסנוב
במונחי הטוויטר, דל"פ. לניסנובים היו הרבה בעיות כמנהלים, והשנים שלהם כבעלים לא היו הצלחה גדולה - אבל אסור לשכוח את הנסיבות שבהן התנהלו, ובעיקר את הנסיבות בהן האחים, שבעבר היו בעלי קבוצת הנוער, הפכו להיות בעלי הבוגרים - הם לקחו את המועדון בפירוק, בליגה הלאומית אחרי התפוצצות כבירי, והצליחו לאט לאט לשקם אותו.
הפועל עדיין היתה קבוצה חלשה, אבל לפחות החזיקה עם הראש מעל המים. ובדיעבד, כשזוכרים מי החליף את הניסנובים ומה הם עשו עם המועדון - נדמה שגם הקדנציה הזאת, שהעדיפה יציבות על חלומות גדולים ואכזבה, נראית כמו משהו הרבה יותר אידיאלי, במצב הצבירה הנוכחי של המועדון.
במקום השלישי: חיים רמון ועמותת האדומים
כי בדיעבד? אין ספק שכל אוהד הפועל נזכר בתקופה הזאת, ודי מתגעגע. רמון, שהגיע אחרי התקופה הקצרה והאסונית של אלי טביב במועדון, הצליח לשקם אותו - ואפילו הצליח לא רע. בעונת 2012/13, הפועל אפילו הגיעה לאירופה וסיימה במקום השלישי, ועונה לאחר מכן היא סיימה רביעית עם רן בן שמעון - וזו גם העונה האחרונה שבה היא ניצחה דרבי. אחרי עונת 14/15, הוא והקבוצה שמאחוריו עזבו - לטובת ההרפתקה הכושלת עם כבירי. רמון הוא אישיות מעוררת מחלוקת, אבל לפחות ברמת הפועל - הוא הביא אותה לעונה האחרונה, שקצת הזכירה הישגיות.
במקום השני: האחים מינצברג
כאן, צריך להודות - מבחינה מקצועית, כנראה שהכישלון של קבוצת הבעלים האמריקאית הוא הגדול ביותר מבין הארבעה. אבל כאן לא היה כישלון ניהולי, אלא בחירת אנשים לא טובה מספיק - וגם העובדה שקדנציית הבעלות היתה רק שנה אחת (במידה ואכן עסקת ספרא תתממש), מעלה אותם מעט ברשימה. רומן שהחל עם הבטחות גדולות ורצון להשקיע במועדון במשך שנים, נגמר תוך שנה עם ירידת ליגה - שהיא אך ורק מסיבות מקצועיות.
במקום הראשון: אמיר כבירי
רצה הגורל ודווקא האוהד הכי מובהק של האדומים ששימש כבעלי הקבוצה, הפך לאיש שחתום על החורבן הגדול (לפחות עד עכשיו). כבירי, שרכש את המועדון בקיץ 2015, השקיע את כל מה שיש לו - ואחר כך התברר, שגם את כל מה שאין לו. הקדנציה שלו הסתיימה בפירוק של 2017, ואחריו הגיעה הפחתת תשע הנקודות - והירידה ללאומית, בפעם השנייה בסך הכל בתולדות המועדון. קדנציה קצרה, ודי כואבת.
