הכי סוריאליסטי שיש, הכי מוזר שאפשר, הכי מטורף שניתן לדמיין: מכבי חיפה הפסידה הערב (שלישי) 3:1 בבית למכבי תל אביב, אבל איכשהו - בזכות התוצאה של הפועל תל אביב, שניצחה את באר שבע - התקרבה צעד משמעותי לעבר זכייה באליפות. חיפה של בכר לא יכולה לחגוג היום, אבל מעשית - הכתר בידיה.
להלן ההסברים: הפער בינה לבין באר שבע בטבלה נותר שש נקודות (72 מול 66), כשבקופה יש רק שש נקודות. לחיפה יש יתרון משמעותי בהפרש השערים, מה שאמור להקנות לה בכל מקרה את התואר; אבל היא אינה יכולה לחגוג באופן רשמי. נקודה במחזור הבא מול בני סכנין בדוחא תספיק כדי לסיים את הסיפור באופן רשמי. החגיגות, אפשר להניח, יתקיימו רק במחזור הסיום - בבית מול מכבי נתניה.
וזה ככל הנראה לא היה יכול להיות מוזר כמו תמונת הסיום: מכבי חיפה היתה פחות טובה מהיריבה שלה, בעיקר במחצית השנייה, ולמרות שספגה שלושה שערים בבית מהיריבה השנואה שלה - האוהדים הירוקים פתחו אבוקות, וחגגו בקול גדול אליפות. הפסד שמח או ניצחון עצוב? בכל מקרה, את התמונות מהערב לא נשכח הרבה זמן.
ומה עם הכדורגל? כמו במשחק הקודם, גם הפעם לחיפה היה קשה מאוד לעמוד בלחץ. הדמות הטראגית (במובן הספורטיבי כמובן) היתה דין דוד, שהגיע להזדמנות אחר הזדמנות, אבל לא הצליח לשים את הכדור ברשת. במחצית השנייה, כשבכר הלך עם כל הכוחות קדימה, מכבי ת"א עקצה - והירוקים ספגו פעמיים. היכולת של חיפה ובכר, דווקא ברגעים בהם צריכים להתעלות, היתה חלשה - אבל הנסיבות אפשרו לה לחגוג, וככל הנראה גם לסיים את העונה עם אליפות.
מן הצד השני, כל הכבוד למכבי תל אביב. הצהובים בסך הכל סוגרים פלייאוף לא טוב, אבל בשני המשחקים החשובים לקהל - מול הפועל תל אביב ומול מכבי חיפה, הם התעלו בגדול. הערב היא ידעה להתגונן היטב, לשתק את שחקני המפתח של חיפה, ולעקוץ בעזרת שניים מהגיבורים של השנים הבאות: ג'ורג'ה יובאנוביץ' ואוסקר גלוך. היא לא תסיים את העונה הזאת כאלופה, אבל בקרב מול הירוקים - יש לה עדיין את "זכות ההתרברבות".
מכבי חיפה תזכה באליפות כי היא הקבוצה הטובה ביותר בישראל לאורך זמן. ואם זה לא קרה רשמית היום, זה יקרה בסוף השבוע. אבל אין ספק שהיא רצתה לחוות את התואר הזה אחרת, בוודאי מול הקהל הביתי ומול מכבי תל אביב. המשימה שלה תהיה לנסות לתקן בשני המחזורים הקרובים. התואר מוצדק, אבל את הטעם המריר יהיה קשה להסיר.
לא בטוח שמכבי חיפה תיכנס להיסטוריה בגלל הכדורגל. האליפות הזאת הושגה אמנם בגלל יכולת טובה, אבל בעיקר בגלל היריבות שלה - שהיו חלשות אפילו יותר ממנה ברגעי האמת. דבר אחד בטוח: את חגיגות האליפות שלה יהיה קשה לשכוח, בגלל שהן כולן דיסוננס אחד ענק: מסיבה, גם בלי סיבה.
