הכדורגל הישראלי מלא באמירות נפוצות. כאלה שאומרים אותן כלאחר יד, ומאמינים בהם כזה ראה וקדש. לא תמיד האמירות הללו מגובות במציאות. בלטינית קראו להם "מיתוסים", אמונות רווחות ששווה לנפץ ומהר כדי שכולנו נחיה בעולם אמיתי יותר. הנה כמה מיתוסים אופייניים לכדורגל הישראלי, ששווה להסיר מהדרך.
1) "אין מציאות בינואר"
זו לא שהאמירה הזאת לגמרי לא נכונה: לרוב, חלון ההעברות החורפי משמש להשלמות - לתיקונים קוסמטיים בקצוות הסגל. ובכל זאת, היו לא מעט דוגמאות בתולדות הכדורגל הישראלי של קבוצות שמצאו גם מצאו מציאות בחודש ינואר: ערן זהבי הגיע למכבי ת"א בחודש הזה, יחד עם ראדה פריצה, ושניהם הובילו את הצהובים בקילומטר האחרון של האליפות ב-2013; חנן ממן עבר מהפועל חיפה לבאר שבע שקצת גמגמה, ועזר לה במידה רבה להבטיח את התואר השלישי ברציפות ב-2018; ודויד סולארי היווה את החוליה החסרה בדרך להיסטוריה שעשתה קרית שמונה של רן בן שמעון ב-2012. מהפכות בסגל עושים בקיץ, אבל מנהלים חכמים מסוגלים להשפיע על קבוצה גם בחלון ההעברות של החורף.
2) "מכבי ת"א מצליחה בגלל הכסף של גולדהאר"
שוב, חצי אמת. ברור שהמשאבים הכלכליים של הבעלים הקנדי של מכבי, מספקים לו נקודת התחלה טובה: הם מאפשרים לו "לנעול" במכבי את השחקנים הישראליים הטובים, להביא בכסף הזה מאמנים מוצלחים מחו"ל או דמויות כמו ג'ורדי קרויף או ג'ק אנגלידיס. אבל היסטורית, הכסף של מיץ' גולדהאר היה שם הרבה לפני שמכבי תל אביב חזרה להיות אימפריה: גולדהאר רכש את מכבי בקיץ 2009. לקח לו ארבע שנים, ולא מעט טעויות, כדי להגיע אל הנחלה ולזכות בתואר אליפות. בדרך, הוא השקיע הרבה יותר בקבוצת "הגלאקטיקוס" שניהל אבי נמני, וכשל כישלון חרוץ. כסף הוא נקודת פתיחה טובה, אבל לא הסיבה העיקרית להצלחה. תשאלו את ריאל מדריד והגלאקטיקוס שלה. (הערה: הדברים נכתבו על מכבי, אבל בהחלט נכונים גם לגבי אלונה ברקת והפועל באר שבע)
3) "רק מאמנים זרים יכולים להצליח בארץ"
למען הסר ספק, ברור שמאמנים זרים צריכים לקבל צ'אנס. אף אחד כאן לא המציא את הכדורגל, ובטח שאנשים מגיעים מתרבויות קצת יותר מפותחות יכולים ללמד אותנו משהו. אבל בואו לא נלך לקיצוניות השנייה: הכדורגל הישראלי הצליח להצמיח מתוכו לא מעט מאמנים מצוינים, וכל ההישגים הגדולים שאפשר לדמיין: מההעפלה ההיסטורית למונדיאל ועד המסעות של הפועל ת"א ומכבי חיפה בשבילי אירופה, היו תמיד עם מאמנים כחול לבן. כך שהשאלה היא לא מאיפה בא המאמן, אלא כמה הוא טוב וענייני בעבודה שלו. תטפלו בעניין הזה והכל יסתדר.
4) "הקיזוז דפק את מכבי חיפה"
ברור שגם במיתוס הזה יש מן האמת: בסופו של דבר, מכבי חיפה איבדה את תואר האליפות לטובת הפועל ת"א באותו מחזור סיום דרמטי, הרבה תודות לשיטה המוזרה (שחוגגת בימים אלה עשור). אבל די אם נזכיר כמה מושכלות יסוד: א. במשחק הפלייאוף ראש בראש בין שתי הקבוצות, חיפה הפסידה להפועל בבית. ב. שנה לאחר מכן, חיפה ניצחה במשחק ההכרעה וזכתה באליפות. ג. הקיזוז עלה לדיון כבר בתחילת עונת 2008/09: אז בליגת העל היה "כריש" בולט בדמות בית"ר ירושלים של גאידמק, והקיזוז הומצא כדי לנסות ולהפחית מכוחו. מכבי חיפה ויענקל'ה שחר, שניסו לתת לה פייט, הצביעו בעד המהלך.
5) "זרים טובים כבר לא מגיעים לארץ"
ואלה שמות: מיגל ויטור, טוני וואקמה, צ'ארון שרי, פאטוס בצ'יראיי, ניקיטה רוקאביצה. והנה נתון: בשנה שעברה חמישה מתוך עשרה מהכובשים המצטיינים בליגת העל היו שחקנים זרים (כשמספרית מדובר ב-20% מהסגלים של הקבוצות). הבאת זרים מוצלחים היא תוצאה, מעל הכל, של ניהול נכון וחכם. נכון, הסיטואציה קשה יותר היום מאחר וזרים שפעם היו רואים בישראל מקפצה בוחרים לצאת למדינות כמו בלגיה או אוסטריה, שהן גם הרבה יותר קרובות למחוז חפצם. אבל גם באטמוספירה הנוכחית, אפשר להביא שחקנים זרים איכותיים שיכולים לשדרג אותך. צריך לדעת לחפש.
