מה נשתנה?
1. "הקושי הגדול לא טמון בפיתוח רעיונות חדשים, אלא בהשארת הישנים מאחור". (ג'ון מיינרד קיינס).
המשפט הזה מסכם את הסיבה העיקרית לפערים התפיסתיים העצומים הקיימים בין בעלים לשחקנים בתקופת משבר זו, והם הסיבה העיקרית לקשיים של מועדונים לסכם עם שחקנים על מתווה הקיצוצים. במשך שנים בעלי הקבוצות בכדורגל הישראלי קיבעו דפוסים ורעיונות שהניעו אותם ואת כל המערכת. דפוסים ורעיונות שהמכנה המשותף בין כולם הוא רגשי בלבד.
כדי להבין את המציאות הזו שנוצרה, חייבים להדגיש את הסיבות בגללן בעלי הון נכנסים לענף הזה ומשקיעים ממיטב כספם וזמנם (בעיקר בקבוצות הגדולות). חלקם נכנסים בגלל הרצון בפרסום, חלקם מחפשים ריגוש בדמות הישגים וחלקם בגלל הגשמת חלום ילדות להפוך להיות בעלי הקבוצה אותה הם אוהדים מינקות. זו הסיבה שהעסק היחיד של הבעלים שבו הם מוכנים להפסיד כסף הוא הכדורגל.
ציפיות הקהל, לחץ התקשורת, פתיחת חוזים (לשדרוג), "תשקיע", "תכניס את היד לכיס" וכו'. כל אלו הניעו את הגלגל הכלכלי כל הזמן וכל עוד לבעלים יש כסף מיותר כדי לספק את אותו הריגוש אז כולם נהנים. שחקנים, מאמנים, סוכנים, אוהדים וכל מי שקשור במועדון. משבר הקורונה הביא את הבעלים לזנוח את כל הרעיונות שהניעו את הענף הזה במשך השנים ולשים בחזית רעיון אחד מרכזי, יחיד ויחידי שהוזנח כל השנים, ההיגיון הכלכלי.
לשחקנים לקח זמן להבין מה קורה ומה נשתנה הלילה הזה? איך קורה שהבעלים פתאום לא קשובים ואי אפשר לעורר אצלם שום רגש? הם לא אשמים. ממש לא. אין לי ספק שהשחקנים לא רודפי בצע ואין לי ספק שהם יכולים להבין את הסיטואציה. הרי הם רואים מה קורה בעולם והם רואים מה קורה עם בני משפחתם וחבריהם שאינם בענף הכדורגל. אבל השחקנים באמת לא הבינו ובאמת לא האמינו שזה יגיע גם לכדורגל מפני שלימדו אותם והרגילו אותם כל השנים (בעיקר הבעלים) שבענף הכדורגל הכל רגשי, שהענף הזה פועל אחרת, שלבעלים לא חסר כסף ושאם רוצים אותם מספיק אז ישלמו להם. שהפרמטר הכלכלי הוא משני.
והנה הגיע משבר הקורונה העולמי ושיבש לכולם את המחשבה והזניח את כל הרעיונות הישנים (לפחות לשנים הקרובות). לא תהיה יותר "הצעה מעליבה" ולא יהיה יותר לחץ האוהדים כי כולם היום רוצים לשרוד. היום הדבר היחיד שרוצים כולם הוא שאף אחד לא יעזוב את הספינה. היום במיוחד כולם יצטרכו להתרגל לרעיון שהפרמטר העיקרי (אולי היחיד) שמניע מהיום את הגלגל הוא כלכלי.
2. אבל אולי גם ייצא משהו טוב מהמשבר הזה. אמון. אנחנו רואים דוגמאות שונות ממועדונים שונים שבחלקם קיים חוסר אמון בין הנהלה/בעלים לשחקנים. גם בתקופה כזו, כשכלכלת העולם קורסת בולט לרעה חוסר האמון הזה. אמר משה חוגג "אם שחקן לא יבין את הסיטואציה, כנראה שטעינו כשהחתמנו אותו". הוא צודק, כל כך צודק. המשבר הזה הוא מראה למועדון, לבחירת האנשים, לתרבות שלו ולהליך קבלת ההחלטות.
בשורות טובות ובריאות.
