sportFive1357419 (צילום: ספורט 5)
צילום: ספורט 5
ברדה. הרכש שביקש? (מאור אלקסלסי) (צילום: ספורט 5)
ברדה. הרכש שביקש? (מאור אלקסלסי) | צילום: ספורט 5

למרות שהוא מרבה להחליף קבוצות (לא פחות מ-8 כאלה, לא כולל ב"ש), קל לזהות את דיינר קיניונס. לא רק בגלל המהירות שלו, אליה נגיע בהמשך, אלא בגלל התסרוקת וסגנון הלבוש. אל קולומביאנו טען ש"הוא נראה כמו זמר רגאטון" וכבר שנים הוא מתחזק תספורת דמוית ציפור. "הוא אדם פשוט, רגוע ומרוכז מחוץ למגרש. הוא אוהב לבלות זמן עם ילדיו ואשתו ועבר הרבה בקריירה", הוסיפו על הדריבליסט החדש של הפועל באר שבע.

המעבר התכוף בין מועדונים לא בהכרח דגל אדום. קיניונס התקדם בהדרגה במעלה הליגה בקולומביה ונחשב לכישרון בגילאים צעירים. הוא אף שיחק בנבחרת קולומביה במונדיאליטו לצד דבינסון סאנצ'ס ורפאל בורה. מאמנו באותה אליפות, קרלוס רסטרפו, החמיא: "יש לו את כל הכלים כדי לשחק בקולומביה ומחוצה לה". קיניונס תופקד במספר עמדות ואף הצליח לתקופה קצרה כקשר התקפי (מספר 8), אך מעדיף לשחק כקיצוני ימני.

בגיל 23 הוא עבר מיגואר FC לאינדפנדייטה מדיין. ממנה הוא הושאל לשנה בליגה המקסיקנית, אולי הליגה הטובה בה שיחק, אך הבקיע ובישל שער אחד. אחרי שנה במקסיקו הוא חזר למדליין וממנה עבר לאתלטיקו נסיונל לתקופה קצרה. משם הוא הושאל לאמריקה דה קאלי, חזר למדיין ושוחרר.

בכל המקרים, פחות או יותר, זה היה אותו סיפור. הוא הגיע, הצליח לתת כמה משחקים טובים (3 בישולים ברצף, שלושה בישולים ושער בשני משחקים עוקבים), אבל איבד מומנטום ושוחרר. בחלק מהמקרים זה הגיע בגלל פציעות, כאשר בעונת 2021/22 הוא הודה ש"הייתה לי עונה קשה עם כל הפציעות החוזרות", אבל לא רק. כשהוא טוב הוא טוב, אבל הבצורות ארוכות.

יחזקאל. נמצא לו מחליף? (דני מרון) (צילום: ספורט 5)
יחזקאל. נמצא לו מחליף? (דני מרון) | צילום: ספורט 5

כעת הוא רצה לצאת מהכאוס של הכדורגל בדרום אמריקה, השתחרר מחוזהו לאחר שכבר החל באימוני קדם העונה בקולומביה (מה שמעיד שהוא בכושר משחק, למרות שלא שיחק מאז ה-7 בדצמבר), וחתם בבאר שבע. "דיינר הוא בן בית. הוא חוזר לקבוצה שבנינו ותעזור לנו להתחרות. יש לו הרבה אחריות כאן, אנחנו מאמינים בו", אמר עליו נשיא מדיין דניאל אוסה בעת חתימתו.

כבר היו קולומביאנים שהצליחו בישראל כמו דנילו אספרייה ולפניו ג'ון קולמה, אבל הקולומביאני האחרון שהגיע מדרום אמריקה לב"ש היה ג'ונתן אגודלו. אז קיניונס הולך להיות אספרייה (שגם לא הצליח בצורה יוצאת דופן בב"ש) או אגודלו? בואו ננסה לענות. הדבר שמאפיין את קיניונס, מעל הכל, הוא המהירות שלו. לא מדובר רק בספרינט מתפרץ בדריבל, אלא בשילוב של גמישות, יכולת האצה ותנועה לעומק. חשוב לציין שזה לא בהכרח מוביל באופן ישיר למספרים.

שער השדה האחרון שלו, במאי, היה דווקא בבעיטה אדירה מרחוק. באופן כללי, הוא לא שחקן שבועט יותר מדי לשער. 0.8 בעיטות למשחק בקלאוסורה ו-0.6 באפרטורה בשנה שעברה. בזאת שלפניה בה היה לו תפקיד מרכזי יותר הוא נעצר על 1.4 ו-1.5, נתונים נמוכים מאוד לשחקן הרכב (כשבקולומביה, כמו ברוב דרום אמריקה, עונת הכדורגל מחולקת לשני ליגות).

מפות החום של קיניונס מראות שהוא משחק יותר כקשר ימני מאשר כקיצוני ימני, ובכדורגל שלנו יכול להיות שנראה אותו משחק על כל הקו. הוא לא מגיע כדי לסיים מהלכים, אלא כדי לייצר מצבים. זה משהו שהוא עושה בצורה לא רעה בכלל. קיניונס מסר 1.1 מסירות מפתח למשחק בעונתו האחרונה כשחקן הרכב (2022), כשהוא השלים 79% מהמסירות, נתון טוב לשחקן שמשחק בעמדה קדמית יחסית. השנה הוא עם 0.4 מסירות מפתח למשחק בתפקיד קטן יותר. בישראל, המהירות שלו תהיה בולטת יותר באופן יחסי, מה שיכול להפוך אותו לנכס, בפרט בהתקפות מעבר.

קיניונס. מצא בית? (Getty) (צילום: ספורט 5)
קיניונס. מצא בית? (Getty) | צילום: ספורט 5

חלק משמעותי מהשערים והבישולים של קיניונס הגיעו בפן במשחק שבמשך שנים היה כלי נשק מרכזי של הפועל באר שבע, מצבים נייחים. היכולת שלו לבעוט כדורים עוצמתיים מרחוק או להרים הופכת אותו לשחקן שיכול לתרום גם בנתון הזה, אולי משהו שהקבוצה של ברדה יכולה עוד להשתפר בו, בטח כשיש לה נוגחים כמו מיגל ויטור ורותם חטואל.

קיניונס מגיע לישראל כקיצוני ימני, בתיאוריה, אבל ייתכן שברדה יבחר להשתמש בו דווקא כמגן ימני וכמחליף של שגיב יחזקאל לאחר העזיבה של האחרון לטורקיה. יוני סטויאנוב נוסה בעמדה ללא הצלחה, הקבוצה אלתרה עם איאד אבו עביד וניב פליטר, אך מי שפותח כמגן ימני לאורך רוב הרצף האחרון הוא אנדרה פוקו, קשר הגנתי. הגעתו של קיניונס מבשרת שהוא יוכל לחזור למרכז הקישור במקרים מסוימים (כתלות בכמות הזרים על המגרש), וגם שברדה רוצה יותר תרומה בהתקפה.

יחזקאל היה אולי השחקן הטוב ביותר של ב"ש בשנה שעברה, ולקח לקבוצה זמן ללמוד להתחבר מחדש לאחר העזיבות הפתאומיות שלו ושל רמזי ספורי בספטמבר. התרומה ההתקפית מהצד של הלדר לופס (שלושה שערים וחמישה בישולים העונה) נשארה, אך לא לגמרי מהצד של קיניונס. בצד ההגנתי, הוא ניצח ב-46% מהקרבות על הכדור השנה ו-53% בשנה שעברה. לא רע, אבל יצטרך התאמה לתפקיד אחורי יותר כמגן.

ב"ש תוכל להשתמש בקשרים האחוריים כדי לחפות עליו, בעת הצורך, והוא יוכל גם לצאת להתקפה ולהניע כדור שם במשחק המעבר. בהתחשב בכך שב"ש ניצחה ב-10 המשחקים האחרונים שלה, יהיה קשה לכל שחקן להתברג להרכב, אבל קיניונס יכול להעניק לברדה משהו שהיה חסר לו בסיבוב הראשון הטראומטי של הקבוצה, ולהתאקלם לקראת הריצה המחודשת על התואר בשנה הבאה. אולי סוף סוף דיינר ימצא את עצמו בבית.