ביקוש הכרטיסים המרשים לדרבי התל אביבי, דווקא בשנה שבה המשחק לא יקבע ככל הנראה שום דבר יוצא דופן בליגה, הזכיר למי ששכח את החשיבות והיוקרה של המפגש הזה. במקביל, המפגש שקיבלנו העונה בין מכבי חיפה למכבי ת"א ב-2:3 של הירוקים, היה עוד מפגש שנכנס לרשימת הקלאסיקות, שדומה שאף יריבות אחרות בכדורגל שלנו לא יכולה לספק. וכאן עולה השאלה, מה הוא בעצם המשחק הכי גדול שיש לכדורגל שלנו להציע?
אבל קודם כל, בואו ננסה להבין איך אנחנו בכלל מגדירים "מפגש גדול". האם זה בהכרח משחק בין המקום הראשון לשני באותה עונה? האם יריבות עירונית? יריבות על רקע פוליטי או מעמד סוציואקונומי, או פשוט המפגש בין שני המועדונים הכי עשירים ומצליחים במשך תקופה ארוכה?
כל אחד יגדיר את המפגש הכי גדול בכדורגל הישראלי בדרך שלו, אך לטעמי, המפגש הגדול ביותר והמעניין ביותר, צריך להיות זה שמשלב מספר גורמים. מועדונים עם מסורת, מחנות אוהדים שיכולים למלא אצטדיון, קבוצות שימשכו את הכוכבים הגדולים ביותר של הכדורגל באותה עונה להתמודד אחד נגד השני על אותו מגרש, ורמת העניין שהם יוצרים עבור האוהד "האובייקטיבי", זה שלא יהיה מוכן לפספס את המשחק, גם אם לא מדובר בקבוצה שלו.
אבל לא אנחנו אלו שקובעים, אלא אתם, גולשי ערוץ הספורט. אז בואו נסתכל על שני המשחקים הכי מסקרנים, מרתקים וקלאסיים שיש בכדורגל הישראלי. מה מנצח עבורכם?
מכבי חיפה - מכבי ת"א
מאז עונת 1983/4, שני המועדונים האלו זכו ביחד ב-22 אליפויות, וקיבעו את מעמם כמועדונים הכי מצליחים בכדורגל הישראלי. כמובן שהצהובים היו כאלה כבר מקום המדינה, אך העובדה שחיפה, עד שנות ה-80 מועדון שלא הצליח להתחרות בהגמוניה של מרכז הארץ, הצליח לזכות בכמות יוצאת דופן של 13 אליפויות בתקופה הזאת, יצרה בהכרח יריבות שאי אפשר להתכחש אליה.
דומה שאין מפגש בכדורגל שלנו שיצר יותר מפגשים בלתי נשכחים ב-30 השנה האחרונות. ה-0:10 וה-0:5 של הירוקים, המפגשים בשנות ה-90 עם הפציעה של רומן פץ, תפיסת האשכים של איציק זוהר על ידי אייל ברקוביץ', ה-1:3 של מכבי ת"א הקשוחה על מכבי חיפה הנוצצת ב-1996, שער הניצחון של יוסי בניון נגד לירן שטראובר ב-1:2 והרשימה עוד ארוכה.
בעשור האחרון, זוהרו של המפגש מעט דעך, בין היתר בגלל שליטה אדירה של מכבי ת"א בכדורגל הישראלי לצד שנים רעות מאוד של מכבי חיפה, אבל אם היינו צריכים תזכורת מדוע מדובר ב"קלאסיקו" של הכדורגל שלנו, קיבלנו אותו בשנים האחרונות עם מספר משחקים שכבר עכשיו אפשר יהיה לשדר בערוץ "גולד" לצד המפגשים הכי גדולים שהיו.
כי נדמה שברגע שמכבי חיפה ומכבי ת"א נאבקות בצמרת, אין עוד משחק כזה בכדורגל שלנו. העוצמות, האווירה, הריצה ראש בראש בצמרת, רשימת הכוכבים שעיטרה ועדיין מעטרת אותו (מאייל ברקוביץ', חיים רביבו, ראובן עטר, אבי נימני, איציק זוהר ועד ערן זהבי, יהונתן כהן, עומר אצילי ודור פרץ. וזה רק על קצה המזלג). אף משחק לא מצליח להביא כל כך הרבה איכות למשך 90 דקות. כשהוא טוב, אין משחק טוב ממנו בליגת העל.
אך האם הוא המשחק הגדול ביותר?
הדרבי התל אביבי
מנגד, עומד מפגש שלא תלוי בדבר. הוא לא תלוי בהצלחות ובריצה לתואר. למעשה, רוב אוהדי הכדורגל מתחת לגיל 40 כמעט ולא זכו לחוות עונה שבה מכבי תל אביב והפועל תל אביב רצו ראש ראש על האליפות. ובכל זאת, וכפי שראינו בביקוש הכרטיסים לדרבי הקרוב, מדובר במפגש שעבור שני מחנות האוהדים, הוא החשוב ביותר רק מעצם קיומו.
עבור לא מעט אוהדי כדורגל, אין דבר חשוב יותר מלהגיד "העיר הזאת שלי". לא סתם המונח "רק תביאו את הדרבי", הפך למטרה קדושה כמעט עבור אוהדי הפועל ומכבי. הגאווה הזאת של להסתובב בעיר שלך ולהגיד שהיא "צהובה" או "אדומה". כי זה בכלל לא משנה אם קבוצה אחת רצה לאליפות והשנייה מתמודדות על ירידת ליגה. "לדרבי חוקים משלו" זאת לא עוד קלישאה חבוטה, זה דרך חיים עבור שני הקהלים. 90 דקות שבהם שוכחים הכל ושום דבר אחר לא משנה.
כאן, אנחנו יכולים להכניס טיעון אחר. האם מדובר בעצם ביריבות נישתית ולא מפגש שמגדיר את כל הכדורגל שלנו? כן, עבור אוהדי הפועל תל אביב ואוהדי מכבי תל אביב אין משחק יותר גדול מזה, אבל כמה הוא באמת מעניין את אוהדי הקבוצות האחרות? האם העובדה שבמשך העשורים האחרונים היו מעט מאוד מקרים בהם הדרבי היה באמת "משחק העונה", פגעה ביוקרה שלו?
עכשיו, מגיע התור שלכם להחליט ולהצביע. צהוב נגד ירוק או צהוב נגד אדום, חיפה נגד תל אביב או הפועל נגד מכבי? אתם מצביעים.
