עלי מוהר ז"ל היה נוהג, בטורו בעיתון "העיר", לחזות שקבוצתו "תפרק אותם 0:1". היום? הוא ראה שער אחד יותר. הפועל תל אביב דילגה הערב (שני) בקלילות מעל בית"ר ירושלים עם 0:2 בטדי, ושומרת על מאזן נקי מהפסדים בעידן קובי רפואה. הירושלמים סופרים עוד הפסד, עוד משחק ללא ניצחון, ועוד סימנים של ייאוש על פניהם של אגדות המועדון, יוסי מזרחי ואלי אוחנה.
ובניגוד להיסטוריה של המפגשים בין הקבוצות, שהיתה ידועה במאבקים קשים ובקרבות מלאי השראה, זה היה - כמעט - לא כוחות. הפועל תל אביב טובה יותר בכל פרמטר, והוכיחה זאת על המגרש מהשנייה הראשונה. הירושלמים היו חסרי השראה, לא הצליחו לסכן, ואפילו לא הצליחו להילחם כהלכה - כיאה לקבוצה שצפויה לתקופה ארוכה של מאבק על החיים. האדומים של קובי רפואה ממשיכים להקדים בטבלה את מכבי, ורשמו לעצמם עוד "וי" בעונה טובה מאוד.
רבות דובר על הצורך של בית"ר ירושלים במנהיג. בדמות שתיקח את הקבוצה על הגב, שתוביל אותה לחוף מבטחים - אבל הערב, היא לא מצאה אחד כזה על הדשא. אף אחד מהשחקנים שאמורים היו להוביל את הקבוצה, פשוט לא היה שם - גם אלה שהיו אמורים לסחוב את הקבוצה, ולספק ניסיון או אחריות, איבדו את הראש בדקות האחרונות. הספינה של בית"ר טובעת, ואין קברניט - וזה עוד לפני שדיברנו על המצב מחוץ למגרש.
פרק נוסף נרשם ביריבות המרתקת ביותר בכדורגל הישראלי: זו שמכילה בתוכה את כל השסעים - הפוליטיים, הדתיים, החברתיים - של החברה הישראלית. אבל לצד השנאה היוקדת בין שני המועדונים, נראה שהכדורגל הולך ומאבד מחשיבותו: שתי הקבוצות נראות כל כך רחוקות מבחינה מקצועית, וכל כך רחוקות ממאבקי פסגה, שהמשחק עצמו מאבד את הסיפור. מכאן - הסיפור כנראה עולה לקומות הרבה יותר גבוהות.
ייתכן מאוד שזה היה "הריקוד האחרון" של בית"ר ירושלים מודל 2021/22. ההופעה האחרונה נראתה עצובה מתמיד, והצהובים-שחורים (שהיום שיחקו בתכלת) הולכים לתקופה ארוכה של חוסר ודאות. לתקופה שבה הכדורגל, עם כל הכבוד המלא (ויש כבוד), כמעט עלול להיות חסר משמעות.
