רעש של חריקת תקליט. על המסך תמונה של משרדו המבולגן של ברק יצחקי, כשברקע אנליסטים, עוזרי מאמן ואנשי ההנהלה של מכבי בהיסטריה רבתי. התמונה קופאת, ויצחקי פונה למצלמה ואומר: "אתם ודאי תוהים לעצמכם איך הגעתי לכאן".
כנראה שכך היה מתחיל הסרט על השנה האחרונה של יצחקי בתפקיד המקצועי הבכיר במכבי. אבל עד שנטפליקס יקנו ממני את הרעיון לסרט, בואו ננסה להבין מה קרה העונה שהוביל אותנו לרגע הזה, בו מאמן הקבוצה מזה כחודש כבר שוקל לעזוב, אחרי שהקבוצה הייתה ללא מאמן 40 ימים טרם המינוי שלו.
בכל הטורים שלי אני נזהר לא לבקר מקצועית את הקבוצה. אני לא טקטיקן, אני לא מתיימר להבין כדורגל יותר מכל אוהד אחר, ובטח לא מאנשי המקצוע של הקבוצה. אבל אני כן מבין קצת בניהול משאבים, ובראי הזה אנסה לשפוט את מה שמכבי, בראשות יצחקי, עשתה מאז הקיץ.
אניח בזהירות שמכבי נבנתה בקיץ מחדש עם רעיון טקטי כלשהו. הרי כשזהבי עזב למדנו שאי אפשר להחליף שחקן על אחד בכמה שחקנים טובים, וכך גם עם דור פרץ. אז הביאו חלוץ ישראלי גבוה שיודע לשחק עם הגב לשער. החזירו מספר שחקנים אחרי עונת השאלה מוצלחת, והביאו גם בלם ישראלי מבטיח, שייתן עומק לעמדה. אבל ממשחק למשחק באירופה זה נראה יותר רע. היו אוהדים, כמוני, שלא התרגשו. הרי מכבי תמיד מקרטעת בשלבי המוקדמות, עושה את העבודה, ואז מגיעה מוכנה לליגה.
אך לא לעולם חוסן, ופתיחת העונה של מכבי בליגה הייתה המשך ישיר ליכולת מאירופה. ההנהלה החליטה ללחוץ על כפתור הפאניקה, והביאה לא פחות מחמישה שחקנים חדשים בשבוע האחרון של אוגוסט – שמיר, ביטון, פריצה, קובאס וקניקובסקי. האחרון הוא אמנם אחת מנקודות האור של הקבוצה העונה, אך למרות שהיה בשנה האחרונה לחוזה שלו, וללא הצעות אחרות או תחרות על שירותיו, הוא הגיע בתמורה לכסף, השאלת קשר התקפי מבטיח והעברה קבועה של עדן קארצב. בכך, מכבי איבדה פרוספקט ענק ואת העומק שלה בעמדת הקישור האחורי, ונשארה עם גלזר הפצוע בלבד, הוציאה נתח ניכר מתקציב הרכש על שחקני קישור התקפי, "וסתמה" את העמדה לשים הקרובות, כשעל דלת הקבוצה הבוגרת מתדפקים הכשרונות המשמעותיים ביותר של המועדון – פארפה גויאגון ואוסקר גלוך.
המחיר של קניקובסקי זו רק דוגמה אחת לקיץ הרע של מכבי. ניתן לציין גם את הרכישה של דן ביטון, במחיר הקרוב לאופציה שניתנה לקבוצה בתחילת הקיץ. ביטון, שלא הצליח במכבי של העונה שעברה תחת אותו המאמן, הגיע בסכום משמעותי מתקציב הרכש של מכבי, ומבלי שערך הכנה לעונה עם הקבוצה כלל. בניגוד למאמן, למנהל המקצועי אסור להסתכל רק על כאן ועכשיו. הוא מחויב לראות מה יש לקבוצה "בפייפליין", באילו עמדות יש לו כשרון מבית, ובעמדות החסרות לנסות ולחזק מבחוץ.
לאחר ששקע האבק מטירוף הרכש של מכבי בסוף החלון, נשארנו עם קבוצה משונה. אז התחילו להחליף מערכים. במחזור הראשון בסכנין, זכינו לראות את הקבוצה משחקת במערך "שני חלוצי 9", עם חלאילה ופריצה יחד בחלק מהדקות. במחזור השני מול מכבי פתח תקווה ראינו את תחילתו של ניסוי גבי קניקובסקי באגף (השער שהובקע לחובתנו הגיע מסגירה רעה שלו).
במחזור השלישי מול חיפה נחשפנו לראשונה לקובאס, שרק סיים בידוד מספר ימים קודם לכן. אך הדמיון לעונות פוסט-זהבי לא נגמר בעזיבה של הכוכב הגדול. הקבוצה שבנה ג'ורדי בעונתו כמאמן מזכירה את הקבוצה המשונה של העונה. למי שמכחיש את קיום העונה ההיא (מובן לחלוטין), אזכיר ששיחקנו במערך משונה שהציע סטיב מקלארן, בו דור מיכה משמש כמגן, והכל בתפאורה המדכאת של הגלות בנתניה. כמו מכבי של אז, כך גם מכבי היום. שלושה אנשי מקצוע שונים הובילו את הקבוצה השנה, ולא נראה שאף אחד מהם מבין מה אמורים לעשות עם הסגל הזה. זה לא שהשחקנים לא טובים, הם פשוט, איך נאמר, לא מתאימים אחד לשני.
כאן אמור להתערב הכוכב של הסרט. מאותה עונת נפל תחת ג'ורדי המאמן, הגיעו מנספורד ואיביץ' והשכילו לבנות בקיץ אחד קבוצה אלופה עם חיזוקים נכונים ומושאלים שחזרו. אם בתחילת העונה יצחקי עוד קיבל הנחות בגלל הכוח הרב של פטריק במערכת, כשלון עם מאמן נוסף, השני באותה עונה, לא יכול להתקבל. יצחקי לא יכול יותר להתחבא מאחורי חוסר הזמינות של גולדהאר, ואם יקבל הזדמנות נוספת בקיץ, הוא יהיה חייב לגלות יכולת לקבל החלטות, ולא רק לפעול מתוך פאניקה.
