כל אוהד בית"ר גדל על האגדה של אלי אוחנה, חלק ראו אותו עושה היסטוריה עוד בימק"א, חלק ראו אותו לוקח תארים בטדי וחלק רק שמעו סיפורים על השחקן שחזר מאירופה היישר לליגה הארצית. עדיין זקנים וגם ילדים תמיד חלמו על מספר 11, תמיד צעקו "אוחנה" אחרי שכבשו גול במגרש השכונתי.
על המצב של בית"ר אין צורך לפרט, כבר היינו בסיטואציות מאוד בעייתיות בעשרות שנים האחרונות וחווינו לא מעט מלחמות כנגד הירידה, אך הפעם נדמה שאי הוודאות גדולה מתמיד ושהקבוצה נמצאת בידיים שרואות בה נטל כלכלי בלבד ולא מעבר.
אך במערכת הזאת עדיין נמצא מספר 11, עדיין נמצא הסמל הכי גדול של הקבוצה כיו"ר/מנהל מקצועי. יש הרבה בעיות פנימיות עם משה חוגג וההסתבכות הפלילית שלו ואי יכולת לבצע מהלכים בעיקר בגלל קשיים כלכליים ובגלל גורמים אחרים שחושבים על איזון כלכלי בלבד גם במחיר של ירידת ליגה.
עיני כל הקהל נשואות לאלי אוחנה, אין לנו עוד תקווה אחרת. אנחנו לא רוצים עוד מכתב מלא קלישאות באתר הרשמי ולא עוד מסרים דרך צד שלישי, הגיע הזמן לקחת אחריות על הרכבת הזאת שנמצאת בדרך המהירה ביותר להתרסקות.
גם במציאות הכלכלית הנוכחית אוחנה יכול לעשות לא מעט דברים שישנו את התמונה, תחילה מוטב להבין שעם כל האהבה ליוסי מזרחי הוא לא האיש המתאים בגילו להציל את בית"ר, יש מאמנים שפוטרו מקבוצות אחרות ושכרם מובטח עד סוף העונה וניתן להחתימם תמורת שכר חודשי יחסית נמוך.
בנוסף, אוחנה חייב למצוא תחליפים לשחקנים שיעזבו בקרוב ואפילו גם לנסות להתחזק, כדאי שיחפש שחקנים בהשאלה מקבוצות הצמרת - יענקל'ה שחר עזר בעבר לקורנפיין בפעם האחרונה שבעל הבית של בית"ר התנער מהקבוצה ואוחנה צריך לעשות הכל על מנת שזה יקרה שוב.
אם אין לאוחנה את היכולת לשנות מבפנים ולתקן את הטעויות המקצועיות והניהוליות הרבות שיש לו אחריות רבה עליהן אז עדיף שייצא החוצה ויחשוף את הסיבות לכך ואת מי שהורס את הקבוצה. הוא כבר הוכיח בעבר שבית"ר יותר חשובה לו מהכל כשחזר מאירופה לליגה הארצית, הוכיח זאת שוב כשיצא נגד חברו הטוב והמעסיק שלו לשעבר אלי טביב - אם לא יעשה זאת שוב אנחנו נרד ליגה.
