נכון, הייתה תקופת צינון קצרה, אבל אחד השחקנים הכי דומיננטים של מכבי ת"א בשנים האחרונות, נחת דווקא במכבי חיפה, כדי לעזור לה לזכות באליפות הראשונה שלה מזה עשור, על חשבון האקסית מכבי ת"א.
אצילי הוא לא הראשון, וכנראה לא האחרון שילבש צהוב וירוק. לרגל המעבר המתקרב, פישפשנו בדפי ההיסטוריה (בגבולות הטעם הטוב) ובחרנו את הרכב 11 הגדולים ששיחקו גם במכבי ת"א וגם במכבי חיפה. העקרונות שלנו בבחירה: רק שחקנים ששיחקו בשתי הקבוצות, ההישגים שלהם בשתי הקבוצות וכמובן, הכישורים שלהם. ניסינו לשלב בין הדברים. אולי הצלחנו, אולי טעינו (אז טקבקו לנו) אבל דבר אחד בטוח: לא הייתם רוצים שהקבוצה שלכם תפגוש את הקבוצה הזו.
*אפשר למצוא הרבה שחקנים ששיחקו בשני המועדונים כמו למשל אלירן עטר, גילי ורמוט, תמיר כהן, אלן מסודי ומאור בוזגלו אבל שלושתם עברו בדרך בתחנות אחרות ולבטח לא היו מזוהים עם אחד מהמועדונים כאשר ביצעו את הצעד הזה.
שוער: חיים לוין
גבר בפוטו פיניש על בוני גינצבורג בגלל התארים. לוין זכה באליפות אחת, שלושה גביעים ואליפות אסיה לקבוצות. שיחק שנתיים במכבי חיפה (1957-1959) לפני המעבר למכבי ת"א והפגין את הכישרון הגדול שלו כשהיה שותף לאחת הקבוצות הטובות של הירוקים באותו עשור. חוץ מזה, מגיע לו להיות ב-11 רק בגלל סיפור המעבר הפיקנטי שלו. על פי השמועות, יוסל'ה מרימוביץ' ממכבי ת"א שוחח עם גורם במכבי חיפה וסיפר לו כי לוין סובל מעיוורון צבעים, דבר שפוגע ביכולת שלו במשחקים שנערכים בשעות הערב. בחיפה "ניצלו'' את המידע הזה והסכימו להיפטר ממנו תמורת הכנסה של שני משחקים. יענקל'ה לא היה אוכל את זה.
הגנה: ניר קלינגר
הבאנקר הכי גדול של ההרכב הזה. השחקן שהצליח בגדול בשני המועדונים, לבטח יותר מכל שחקן אחר. שתי אליפויות בחיפה ובורג מרכזי בקבוצה הגדולה של שנות השמונים. שלוש אליפויות ושני גביעים במכבי ת"א ואולי האיש שסימל את מעבר השליטה בין המועדונים בתחילת שנות התשעים. עוגן. שחקן של מאמן. כלבויניק. נשמה. הכל תופס. ואפילו מחזיק בנתון מרשים לתפקיד שלו: 86 שערים במדי שתי הקבוצות (21 במדי חיפה, 65 במדי מכבי ת"א). גם כאן סיפור העברתו מקבל תפנית דרמטית כששנים לאחר מכן, הצהיר כי מותו של אבי רן גרם לו לעזוב את מכבי חיפה לטובת תל אביב, על אף ההצלחות. "חיינו בתוך חלום שחור שלא התאוששנו ממנו שנתיים, לפחות ברמה האישית".
הגנה: מרקו בלבול
אז נכון שהוא לא זכה במכבי ת"א בתארים, אבל 5 אליפויות (כולל התואר "השחקן המבוגר ביותר של מכבי חיפה שזוכה באליפות) 3 גביעים, 339 הופעות במדי מכבי חיפה ו-62 הופעות במכבי ת"א מציבים אותו ישר בהרכב שלנו. גדל בכרמל, קיבל הזדמנות בעונת 87/88 ולמרות שלא ניחן בכישרון יוצא דופן, ידע לסגור מצוין, נחשב לאחראי מאוד והוערך על ידי מאמניו. סיפור המעבר? גרנט סימן אותו והביא אותו למכבי ת"א, רק חבל שזו היתה הקדנציה הפחות מוצלחת של אברם בצהוב. זה הסתיים בלי תואר (ועם הרחקה נגד.. מכבי חיפה) אבל לפחות עם חברות גדולה עם גרנט, שהחזיר אותו ביחד איתו לחיפה. בהמשך, הוא חזר לשתי קדנציות כמאמן למכבי חיפה.
הגנה משה גלאם
אחד המגנים השמאליים הגדולים שהיו לנו, בייחוד לנוכח המצוקה האדירה בעמדה הזו. אליפות אחת, גביע אחד. 188 הופעות בירוק עם 22 שערים ו-23 בישולים. בנוסף, 48 הופעות במדי מכבי ת"א כולל 7 שערים. מספרים מדהימים למגן. היה חלק מקבוצות החלומות של הירוקים שכללה את אייל ברקוביץ', אלון חזן, אלון מזרחי, ראובן עטר וסרגיי קנדאורוב והגיעה עד שמינית הגמר בגביע אירופה למחזיקות גביע. כמו בלבול, גם הוא הגיע לצהובים רק אחרי האליפויות של גרנט וקשטן, אבל לפחות תפס מקום מרכזי בהרכב.
קשר: טל בנין
בין הבודדים בהיסטוריה שהצליח להיות שחקן מוביל ובולט בשני המועדונים. עם החיפאים, רשם שלוש עונות (121 הופעות ו-23 שערים) ודאבל ענק כחלק מהטריו הגדול עם עטר וברקוביץ'. בצהוב (108 הופעות ו-14 שערים), קטף שני גביעים ואליפות אחת אבל לבסוף גורש על ידי בחור אחר בהרכב הזה, ניר קלינגר (הזכרנו כבר שיהיה בעיות אגו בהרכב שלנו?). אגב, בנין הוא היחיד שיכול לתת איזשהו פייט לקלינגר בהרכב הזה. על פי הרקורד בשני המועדונים.
קשר: ג'ובאני רוסו
חוץ מלהגיד הרבה פעמים את המילה "חומוס" ו-"שכונה", ג'ובאני רוסו גם היה שחקן כדורגל ענק. סמל אולי לזרים איכותיים שכבר לא מגיעים לפה. אז נכון שאת השנים הגדולות שלו הוא עשה במכבי חיפה ובהפועל חיפה, אבל לנוכח היכולות שלו, מגיע לו להיכנס לרשימה הזו. 181 הופעות בירוק כולל 38 שערים, 3 אליפויות וגם מסע נהדר בליגת האלופות עם אחד ההרכבים הישראלים הגדולים בכל הזמנים. באזור חיוג 03, הקרואטי מזוהה עם פרויקט הגלקטיקוס, אבל במדים הצהובים הוא רשם לא מעט הופעות (68) וגם 8 שערים, כולל עונה לא רעה בכלל תחת אלי "השריף" כהן שהסתיימה עם 7 כיבושים ומקום שלישי.
קשר: אייל גולסה
ניצח את איציק זוהר במקום ב-11, בגלל ההשפעה שלו על שתי הקבוצות, בעוד זוהר היה משפיע בעיקר במכבי ת"א. גולסה היה אחד מילדי הפלא של מכבי חיפה בדור הזהב הקודם, כך לפחות עד המעבר שלא קרה ללאציו. אחרי 2 אליפויות במכבי חיפה כשחקן צעיר ואפיזודה קצרה בפאוק סלוניקי, גולסה נחת במכבי ת"א, בה הוא פתח את שנתו החמישית. בעוד ההתחלה הייתה צולעת, גולסה כעת הפך לאחד השחקנים הכי חשובים במכבי ת"א, ובדרך הספיק לזכות בה בשתי אליפויות.
קשר: אייל ברקוביץ'
כן אנחנו יודעים. גלקטיקוס. עגלקטיקוס. סיום מאכזב לקריירה. הרחקה. קללות לעבר מאיר לוי. הכל נכון, אבל אי אפשר להשאיר פיגורה כמוהו מחוץ להרכב הזה, בייחוד כשהסיפור כל כך פיקנטי. הקוסם היה מוכן לעשות הכל כדי לסיים את הקריירה במועדון נעוריו, אבל יענק'לה סירב וברקו נחת בקרית שלום תמורת סכום מגוחך יחסית למישהו במעמדו. המטרה היחידה שלו היתה לנקום בשחר. זה הסתיים עם 31 הופעות, שני שערים, אחד יקר מפז מול מכבי חיפה בפנדל, והרבה מאוד חומר למחשבה. טוב וכמעט שכחנו את התקופה במכבי חיפה. 268 הופעות, 50 שערים, 86 בישולים (!), 2 אליפויות, 3 גביעים וכמה מופעי ענק (כולל ב-0:5 על מכבי ת"א).
קשר: יוסי בניון
בדומה לברקוביץ', גם בניון היה רק תקופה קצרה במכבי ת"א, אבל שוב - כששחקן בסדר גודל כזה עובר למכבי ת"א, הוא לא יכול להישאר מחוץ ל-11. דווקא אחרי זכייה בגביע המדינה, בניון סיפק ראיון בלתי נשכח ובו הוא סיפר שהוא עוזב אחרי שנה בה אליל האוהדים ואחד השחקנים הכי האהובים בהיסטוריה של מכבי חיפה, הסתכסך עם הקהל. בניון עבר לצהובים, רשם 27 הופעות, מתוכן 14 בהרכב, אך עזב לאחר עונה אחת לטובת המועדון אותו אהד בילדות: בית"ר ירושלים.
חלוץ: עופר מזרחי
האמת, התלבטנו בין שני 'המזרחיים', אלון ועופר, אבל בסוף הלכנו על עופר. 1. בגלל ההשפעה במכבי חיפה. 2. כי הוא באמת עשה משהו במכבי ת"א. נתחיל בתקופה היפה בחיפה: 188 הופעות, 49 שערים, גביע אחד ודאבל (אבל היה פצוע באותה עונה) וגם נחשב לאגדת נוער בכל אזור הכרמל. אז נכון שלצהובים, הוא הגיע כבר אחרי השיא אבל עדיין סיפק מספרים יפים: 13 שערים ב-35 הופעות. רק שהעונה ההיא של גרנט הסתיימה באכזבה גדולה. לא נורא, הוא יתנחם בעובדה שנכנס ל-11 של הכתבה הזו.
חלוץ: רוברטו קולאוטי
החלוץ הגדול האחרון של מכבי חיפה. תביטו על המספרים: 62 שערים ו-24 בישולים ב-137 הופעות וכמובן, שתי אליפויות עם רוני לוי. בשיאו, היה החלוץ הקלאסי האולטימטיבי לליגה שלנו אבל אחרי גלות בגרמניה, חזר למכבי ת"א הרבה פחות חד ועם משכורת הרבה יותר שמנה. לפחות הוא זכה באליפות גם בצד הצהוב (והשתחל לרשימה מכובדת וקצרה של שחקנים שזכו בתואר עם שתי הקבוצות) ובסופו של דבר להעמיד שורה סטטיסטית סבירה למדי עבור חלוץ: 32 שערים ב-107 הופעות.
*היו עוד הרבה שחקנים ששיחקו בשתי הקבוצות, אך בחרנו 11 בלבד.
