כמעט שנה וחצי חלפה מאז הפציעה שזעזעה את הכדורגל הישראלי. חביב אוחיון, שנחשב אז (היה בן 21 בזמן התקרית) לשוער העתיד של הכדורגל הישראלי, נפל על ראשו במהלך אימון שגרתי בחוף הים בהרצליה והובהל לניתוח חירום בעקבות שבר תלישה בצווארו. מאז החיים שלו ושל משפחתו, ובמיוחד מדובר על אביו, מוטי, שליווה אותו לכל אימון במהלך הקריירה, נעצרו כליל.
אך כעת יש אור בקצה המנהרה החשוכה. לאחרונה חל שיפור במצבו של אוחיון, שיחגוג באוגוסט הקרוב יום הולדת 23, ואחרי תקופה ארוכה בה התנייד באמצעות קביים הוא מתקרב לרגע בו הוא יוכל לעשות זאת באופן עצמאי. בנוסף, אחרי תקופה ארוכה בה המתין ליציאה לשיקום בחו"ל בעקבות הגבלות הקורונה, אוחיון המריא למקסיקו על מנת להמשיך שם את הטיפולים בתקווה לעשות עוד צעד לעבר החלמה.
למרות התקופה הארוכה בה התרחק מהכדורגל, חבריו של אוחיון מהימים בהפועל חדרה, כמו גם השחקנים ממכבי ת"א נמצאים איתו בקשר רציף. אוחיון אמנם נפצע בגיל צעיר, אך הספיק לאסוף הרבה חברים מהכדורגל. אחד מהם סיפר: "אי אפשר שלא להתאהב בחביב, הוא אחד האנשים הכי טובים שפגשתי אי פעם ותאונת האימון הזו הייתה כל כך לא מוצדקת. עכשיו כולם מחכים שהוא יוכל לשוב לשגרה".
בסביבתו של אוחיון מכנים אותו "לוחם" וטוענים כי במקומות שרבים אחרים כבר היו נשברים, הוא נלחם על המשך חייו כפי שנלחם בכל אימון או משחק על מנת להגיע לטופ של הכדורגל העולמי. בחדרה אף פנו מספר פעמים למשפחה במטרה לקיים טקס לכבודו, אך הם כרגע מעדיפים להמתין. קפטן הפועל חדרה, מנשה זלקה, נמצא בקשר רציף עם חביב ועם אביו ואמר להם: "אני אתחתן רק כשחביב יעמוד על הרגליים ויגיע לרקוד ולשמוח איתי".
כזכור, בשלב מסוים הוא שימש כשוער הראשון של הפועל חדרה בליגת העל, שוער הנבחרת הצעירה וקודם לכן אף היה על סף חתימה בווטפורד על חוזה ארוך טווח, אך פציעה מנעה ממנו לעשות זאת. כרגע הוא ובני משפחתו לא חושבים על קאמבק, אלא רק על חזרה לחיים תקינים. אוחיון עצמו ממעט לשתף ברשתות החברתיות ואת רגשותיו ותחושותיו שומר לקרוביו.
מעבר לכך, בסוף נובמבר 2020 הגיש אוחיון תביעה נגד עיריית הרצליה על סך 80 מיליון ₪ לבית המשפט המחוזי בתל אביב. המוסד לביטוח לאומי הכיר בפציעה כתאונת עבודה ונקבעו לו אחוזי נכות. בראיון האחרון שהעניק מוטי אוחיון לערוץ הספורט סיפר: "המצב של חביב הוא קשה, אנחנו כל יום חווים את הפציעה מחדש. כל בוקר אנחנו מתחילים מחדש. אני רוצה שהוא יחזור לחיות, שהוא יוכל לנהוג על אוטו. השיקום הוא קשה מאוד וקצב ההתקדמות שלו הוא אפסי. כל יום לוקח לו 3 שעות לקום".
