אבל מדי פעם, משהו התחבר - כמו הפעם. הערב (שבת), האשדודים של רן בן שמעון הפגינה תכליתיות נהדרת וניצחה 1:3 את הפועל כפר סבא, פתחה פער (זמני) של 12 נקודות מהפועל רעננה שמתחת לקו האדום, ואחרי ה-0:0 של הפועל חיפה מוקדם יותר היום, הפער מהפלייאוף העליון עומד בסך הכל על חמש נקודות.
לאשדוד היה היום, את מה שלא היה לה בשבוע שעבר (או נגד נתניה, או נגד קרית שמונה, או בלא מעט משחקים באצטדיון הי"א המיושן והמיוסר): תכל'ס. קשה להגיד שהיא היתה הקבוצה העדיפה בחצי השעה הראשונה; כפר סבא של אופיר חיים תקפה יותר, העזה יותר והיתה קרובה יותר לשער של רועי משפתי.
אבל התוצאה אף פעם לא משקרת, ואחרי חצי שעה היא כבר היתה 0:2 למ.ס. אשדוד. השער השני שכבש שגיב יחזקאל כבר הוציא למארחת את כל האוויר, בהמשך הגיע גם הכרטיס האדום, ולמרות השער המצמק של פדידה, זהות המנצחת לא הועמדה בספק.
נגד אימפריות מהסוג של החיפאים או הבית"רים, אתה מראש מגיע עם ציפיות נמוכות. אתה יכול רק להפתיע לטובה. נגד חדרה ואשדוד, גם ברמה המנטלית, אתה צריך לבוא כשווה מול שווים, ליזום הרבה יותר וגם לנצל מצבים. כפ"ס, אם כן, הרגישה קצת כמו אשדוד: המון פוטנציאל, הרבה שחקנים מוכשרים בהתקפה, אבל מעט מאוד מימוש וחוסר יכולת לתרגם זאת, כמאמר האימרה מימי "שירים ושערים", לשערים.
אז אשדוד תוכל לקחת נשימה עמוקה ולהסתכל כלפי מעלה, אבל הכפר סבאים יצטרכו שוב להסתכל כלפי מטה, ויקוו שהמשולש ק"ש-רעננה-סקציה ימשיך להתבוסס ולא לייצר נקודות, כדי חלילה לא להסתבך. היא תצטרך להיות מודאגת, בוודאי, מסף השבירה היחסית נמוך, מההיחלשות הפתאומית אחרי חצי שעה, ומספיגת השערים הקלה מדי. אם כפ"ס תרצה להישאר בליגה, היא תצטרך גם להרים את עצמה, ולא רק לקוות לחולשת היריבות שלה לתחתית.
ועוד מילה: משחקים מהסוג של כפ"ס-אשדוד זוכים הרבה פעמים לבוז. פעמים רבות, הוא גם מוצדק. אבל הפעם, קיבלנו יופי של משחק כדורגל באצטדיון המושבה. סה"כ של 31 בעיטות לשני השערים, מתוכן 13 למסגרת וארבעה שערים. בדרך, קיבלנו גם כרטיס אדום, שני מאמנים שחיפשו לנצח ושלחו לא מעט שחקנים קדימה. חבל שרק 891 צופים חזו במשחק הזה הערב. שחקני הקבוצות היו בהחלט ראויים ליותר קהל ביציעים.
