כשברק בכר עדיין עמד על הקווים בטרנר, דבר אחד הפחיד את אוהדי הפועל ב"ש יותר מכל: לראות את הכדורגל האטרקטיבי והדומיננטי של השנים האחרונות, זה שהביא כ-10,000 מנויים לטרנר, נעלם כלא היה. וברגע שזה קרה, גם בכר, שנחשב במשך שנים לקונצנזוס בבירת הנגב, איבד את המנדט.
כעת, עם יוסי אבוקסיס על הקווים וכשממול עומדת מכבי ת"א האימתנית, האוהדים הדרומיים חרגו ממנהגם ללילה אחד. הם היו מוכנים, רק הפעם, לקבל את האסטרטגיה של אבוקסיס כמאמן בני יהודה - זו שמבוססת על משחק מבוקר, מניעת שטחים מהיריבה, צמצום פערים, יציאה אגרסיבית למתפרצות ומניעת מצבי הבקעה. למה? תחילה, כי אבוקסיס עדיין משלם שכר לימוד בבירת הנגב. ושנית, וזו הסיבה העיקרית, כי הם פשוט לא היו יכולים להתמודד עם סטירה נוספת ממכבי ת"א.
ובדיוק כך נראתה המחצית הראשונה של המשחק אמש בטרנר, משחק שעד לפני שנתיים היה משחק העונה. תיקו מאופס ונטול מצבים, למעט ניסיונות של אצילי ויוספי להושיע את הקהל המשועמם עם בעיטות ממרחק. אבל תכנית המשחק הזו החזיקה מעמד 45 דקות בלבד, ולמחצית השנייה מכבי ת"א יצאה כדי לכתוש את הבאר שבעים.
עיקר הצרות הגיעו מהאגף השמאלי של ב"ש: משחק ההתקפה של הצהובים באגף הימני - עליו היו אמונים ג'ראלדש, גולסה ואצילי - מוטט את הצד השמאלי של אבוקסיס פעם אחר פעם, תוך שינוי מקומות, הצגת טכניקה משובחת וחילופי מסירות. הכתישה הזו, קשה ככל שתהיה, ניפקה לוולדימיר איביץ' שער אחד בלבד מרגליו של צ'יקו אופואדו, אך באותה נשימה היא גם סיפקה לנו את איש המשחק - ארנסט שטקוס.
השוער הדרומי, שיידע להשאיר את ב"ש בתוצאה השבירה הזו של 1:0, הציל את חבריו שלוש פעמים במצבים של אחד-על-אחד: תחילה מול אבי ריקן, לאחר מכן מול אילון אלמוג ולבסוף מול צ'יקו אופואדו. ובכל החמצה שכזו, שחקני ההגנה של מכבי השתגעו מחדש, כי בתוך תוכם הם ידעו שכל שגיאה שלהם תעלה להם ביוקר מאוחר יותר - ותתפלאו, זה בדיוק מה שקרה.
שגיאה אחת לא אופיינית בדקה ה-67, שגיאה שנבעה מחוסר תיאום בין שניים משחקני ההגנה הטובים יותר שיש לאיביץ' להציע - דן לגלזר ואיתן טיבי - נתנה לניב זריהן את האפשרות לעוט בנחישות לכיוון השער, לנצל את אותה רשלנות ולשלוח את אוהדי ב"ש הביתה כשהם מסופקים מאוד מהתוצאה, אך מהורהרים מאוד מהיכולת של קבוצתם.
בעיני, מכבי ת"א היא עדיין הקבוצה החזקה והמאומנת בליגה. איביץ' אמנם יצא מאוכזב מהתוצאה, אבל הוא היה מאוד מרוצה מהיכולת של שחקניו - בטח ובטח במחצית השנייה - לייצר תבניות התקפה מול הגנה נסוגה וצפופה של היריב. לעומתו, דווקא אבוקסיס, שעל הנייר השיג תוצאה לא רעה, יצטרך לעשות חושבים ולשאול את עצמו שאלה אחת: איך אני שם את תקופת בני יהודה מאחוריי, ומביא את יוסי אבוקסיס החדש והמשודרג לבירת הנגב?
