עשר דקות לפני שריקת הפתיחה, בזמן שהמנגינה של ליגת האלופות הרעידה את בלומפילד, פנתה אליי הבלונדינית שישבה משמאלי. "אקסיוז מי, וור איז דה ליידיז רום?", היא שאלה במבטא גרמני כבד. אחר כך היא סיפרה שקוראים לה הלגה והיא עיתונאית מה"בילד" הגרמני שבכלל באה לעשות כתבת צבע על סצנת הבילויים בתל אביב. לך תסביר לה שבדרך כלל לא באות לפה "ליידיז" לראות כדורגל.
אין ספק שבלומפילד נראה במיטבו בערבים החגיגיים האלה של הצ'מפיונס, אפילו "ליידיז" מדיסלדורף מרגישות כאן בנוח. אנשי אופ"א עם החליפות שלהם דואגים לסדר מופתי, האצטדיון מלא מפה לפה, ו-800 אוהדי שאלקה הכבדים שטרחו להגיע עד לארץ הקודש לא הפסיקו לעודד לשנייה ונתנו פייט יפה ל-13 אלף אדומים שבאו להשתתף בחגיגה, ובעיקר – זה כל כך כל כך שונה מליגת העל שלנו, על אורוותיה וקופסאותיה.
תיקו? ההפסד כולו של הפועל
לשם שינוי, הפועל ת"א גם שיחקה מצויין. האדומים שלטו במשחק, הניעו כדור מצד לצד, ובעיקר החמיצו. עם כל פספוס של טוטו תמוז, הלגה הבלונדינית שלידי תפסה את הראש. עם כל הגבהה מסוכנת של אבוטבול, הלגה פלטה אנחה. ואת זה אי אפשר לקחת מהפועל: הפעם, לראשונה מאז הם החלו לשחק בשלב הבתים של ליגת האלופות, הם באו לנצח, וגרמו לשאלקה להיראות כמו מכבי פ"ת ביום רע.
הבעיה היא שזה לא מספיק להיראות טוב. המטרה של המשחק הזה היא לשים את הכדור מאחורי קו השער, וכמה שטוטו, סהר, שבחון וטועמה ניסו – זה פשוט לא הלך. נוייר תפס יום משוגע בשער של שאלקה ולא נתן לשום כדור לעבור. חלוצי הפועל החמיצו ממצבים כל כך קורצים, שאפילו הלגה – שלא ממש מבינה בכדורגל – קלטה שאם שאלקה יוצאת מפה עם נקודה, ההפסד כולו של הפועל.
את המשחק נגד בנפיקה צריך לנצח
אז אפשר להמשיך ולדבר על "שכר הלימוד" שהפועל משלמת, אפשר לחזור שוב על המנטרה ש"פעם הראשונה בליגת האלופות זה לצבור ניסיון". אפשר לקוות שבמשחק הבא, או בשנה הבאה, יהיה טוב יותר. אבל האמת המרה היא שהנקודה הראשונה של האדומים באלופות, שכל כך ריגשה את הקהל האדום בסיום, היא לא יותר מאכזבה מרה. גוטמן יודע שביום כל כך חלש של שאלקה, הוא היה חייב לקחת שלוש נקודות. מי יודע מתי יתמזל מזלו לתפוס שוב את ראול והונטלאר כל כך לא מפוקסים.
אז נכון, הפועל לקחה נקודה אחרי תיקו מאופס עם קבוצה גדולה. נכון, הפועל הראתה לגרמנים שהיא קבוצה מלוכדת שיכולה לקחת נקודות . ונכון, במשחק הבא פה ביפו נגד בנפיקה היא יכולה וצריכה לנצח. אבל כל זה רק מדגיש את תחושת ההחמצה של האוהדים האדומים מהערב הזה.
עם השריקה לסיום, הלגה חייכה לעברי ואמרה לי "דנקה שיין". זה בדיוק מה שפליקס מגאת' והחברים מגרמניה צריכים להגיד לגוטמן ולחברים מיפו. דנקה שיין, תודה על האדיבות, תודה שלא חוררתם לנו את הרשת. רבאק, הייתי צריך להפנות את הלגה לשירותים של הגברים. שם כבר היינו מראים לגרמנים האלה מה זה.