נתון סטטיסטי ראוי לציון: הפועל תל אביב סיימה את הסיבוב הראשון בליגת העל מבלי שספגה במשחקיה מול ארבע הקבוצות הגדולות. את מכבי ת"א ובית"ר ירושלים היא ניצחה 0:2, מול מכבי חיפה ונתניה היא סיימה ב-0:0. אפס שערי חובה מול ארבע ההתקפות העשירות והמושקעות בליגה, הגנת הברזל האדומה חזרה בגדול.
מי שאחראי לחומה הבצורה הוא כמובן אלי גוטמן, מאמן שמשחק עם חלוץ אחד ולא מתבייש בזה. מה שהוא לא יכול היה לעשות בבית"ר ירושלים בתחילת העשור הוא יכול לעשות בהפועל בלי בעיה, הקהל של הפועל מבקש ניצחונות ולא משנה באיזו דרך, משחק התקפי או אטרקטיבי מעולם לא היה הסגנון המועדף בבלומפילד. 0:1 קטן הוא כל רצונם של יושבי שער 7 המסתפקים במועט, להיות שמח בחלקך היא מורשת סוציאליסטית מזה דורות.
לגוטמן יש דרך ולא מעניין אותו שאלי טביב נושף בעורפו עם רשימת מחליפים פוטנציאלים, לדרבי הוא הציב מערך הגנתי ומסוגר וסמך על שחקניו (ובעיקר על יבואה) שיעזו ברגע המתאים. את קנדה המגן הימני ההתקפי והחוצפן הוא הושיב על הספסל ובמקומו הציב את דה סילבה, אחרי שהבטיח שלא יעבור את החצי. נאתכו, שהיה פעם מתחת לחלוץ, בנה התנחלות באזור הקישור האחורי ליד אבוטבול וידין, ללה וורמוט עזרו מהצדדים וגם זה עם אישור פוזיטיבי מהספסל ועם התחייבות שיחזרו במהרה במקרה שהם מסתבכים בדרך.
זו השיטה בה הפועל משחקת, כך היא מתישה את יריבותיה ובסוף עוקצת ומביאה ניצחון. יוון לקחה כך את גביע אירופה ב- 2004, מנטאליות של קבוצה שיודעת את חסרונותיה.
ולהפועל תל אביב יש חסרונות. אבוטבול עדיין לא מנהיג כפי שמצפים ממנו, ידין אגרסיבי אבל לא תורם להתקפה, נאתכו משחק רחוק מאוד מהשער ולא מבקש מספיק את הכדור, טלקיסקי הוא זר שאמור לככב אך שוקע בבינוניות, וורמוט הוא האכזבה הגדולה של הסיבוב עם הרבה רצון טוב אבל עם אפס כיבושים ואפס בישולים. הרבה דברים לא עובדים בהפועל ובכל זאת היא נמצאת במקום השלישי בטבלה, כי כשיש שיטה היא חזקה גם מהיכולת הריאלית.
הבשורה הרעה להפועל היא ששיטתה טובה למשחקים ספציפיים. הפועל יכולה לקחת גביע בשיטת הנוק אאוט, לעשות את זה באופ"א מדי פעם ואפילו לנצח דרבים, אבל לאורך עונת כדורגל ארוכה רק קבוצה בעלת יכולות כדורגל אמיתיות יכולה לקחת אליפות.
הרבה שנים לא היה בהפועל חלוץ כמו יבואה; נייד, מהיר, עושה תנועה ללא הפסק, מתמקם מצוין וחד. יבואה נמצא שם ברגעים הנכונים, בטדי, בדרבי, מתי שצריך אותו, החלוץ שהגיע מהפועל כפר סבא מאפשר לקבוצה שלמה להתעסק במשימות הגנה, הוא כבר ידאג לשערים.
מהעבר השני מכבי, קבוצה המצויה בלחץ אינסופי שמציבה לעצמה כל קיץ רף ציפיות בלתי ניתן להשגה וכל פעם מאוכזבת מחדש שהיא לא קורעת את הליגה. למה שלא ינסו במכבי ללמוד פעם אחת מהיריבה העירונית, להתחיל את העונה בקטן ולגמור אותה כמו גדולה. מוני הראל השאיר בשיטה הזאת מאחור גם את גאידמק וגם את שניידר.
שחקנים שהגיעו הקיץ למכבי במטרה לחזק אותה לא שינו את המציאות ונראים כבויים במדים הצהובים. בוזגלו כיכב בעונה שעברה בסכנין ואתמול לא הורגש שהוא במגרש, יבוריאן סגר סיבוב עם שער בודד ואת העצבים הוא הוציא בסופו של דבר על טופוזאקוב, רודי חדדו וג'ונסון מתחרים על תואר השחקן המאכזב וקמנאנן וישראלביץ' מתגעגעים להרצליה ולכפר סבא.
חבל על הקהל של מכבי שרק לפני חמש שנים חגג באצטדיון רמת גן אליפות מדהימה עם 40 אלף צופים והרבה תקוות להמשך הדרך. אתמול בבלומפילד 5000 מהם נאלצו לראות את הפועל מנצחת עוד דרבי ואת מכבי שוקעת במקום השמיני בטבלה.