כיף היה לראות את עירוני קרית שמונה חוגגת עליה לליגת העל וחוזרת אליה אחרי שנה אחת בלבד של היעדרות. כמי שעוקב אחרי הקבוצה מגבול הצפון כבר הרבה שנים, אין ספק שמדובר ברגעי אושר.
אם נתבונן לאחור, לאורך העונה הזו, החניכים של רן בן שמעון הוכיחו כל העת שיש על מי לסמוך, ונתנו סיבות מספיק ראויות לעומדים בראש המערכת להאמין שהקבוצה הולכת על עליה.
באחת השיחות שניהלתי לפני כחודשיים עם הבעלים איזי שרצקי הוא ענה לאחת משאלותיי על ההשקעה הגדולה שלו בקרית שמונה. "אין לאנשים פה שום דבר חוץ מכדורגל, אז מה יהיה אם אני אלך?" הוא שאל אותי. כאן קבור הסיפור הגדול של הקבוצה הזו וזו בעצם מהות הריגוש מההישג הגדול.
זו עיר שמנסה להתרומם כבר שנים ממכות שנוחתות עליה: הקושי במציאת מקומות עבודה, ההתמודדות הצבאית בגבול הצפון או פשוט הרצון הגדול להחליף את שגרת היום הקשה בשמחה אדירה בתרבות ובספורט, דוגמת קבוצת הכדורגל.
חשוב לציין שקרית שמונה היא אמנם מועדון קטן, אבל צנוע וחם מאוד. שרצקי ממשיך במשך השנים להניח את המפתחות אצל אותם אנשים יקרים, ששמים את טובת הקבוצה לפני טובתם האישית, ובכך מייצרים הרבה רגעי קסם לקבוצה, על המגרש ומחוצה לו.
ההסעות ללא תשלום שההנהלה סיפקה למשחק בנס ציונה, ומחיר של חמישה שקלים לכרטיס הכניסה למשחק הבית במחזור שעבר מול כפ"ס, הם רק חלק מהצעדים.
קרית שמונה היא אחת הקבוצות הצנועות והמוכשרות שיש לנו בכדורגל ואני רוצה לפנות לאיזי שרצקי: איש יקר, אתה בטח כבר יודע זאת כי כבר היית בליגת העל עם הקבוצה ואפילו הגעת לאירופה. אבל רק לחדד את העניין - שמור על הצביון המדהים הזה של שילוב שחקנים ותיקים עם צעירים מבית, הבא שניים-שלושה שחקנים זרים וישראלים ברמה גבוהה ובתפקידים שונים כדי לייצר איכות גדולה יותר במערך הכללי של הקבוצה. תן לחלוץ שלך, תומר סוויסה, את התחושה האמיתית שהוא ינהיג את הקבוצה בשנים הקרובות, כי הרי גם אתה יודע שתרוויח עליו המון כסף בעתיד הלא רחוק.
לסיום, בתום העונה הנוכחית קרית שמונה יכולה להסתכל אחורה ולהעלות חיוך ענק על הפנים. על הכדורגל, הבגרות, האופי והלחימה הגדולים שאיפיינו אותה ב-85 אחוזים מכלל המחזורים. בראייה לעונה הבאה, וזו הבטחה, קרית שמונה לא תהיה בשר תותחים ותוכל להתמודד שווה בין שווים מול הרבה קבוצות בליגת העל.
הכתוב הינו טור דעה
