5 אליפויות, 3 גביעי מדינה ו-2 זכיות בגביע הטוטו. מעטים השחקנים בישראל שיכולים להתגאות ברזומה כל כך מרשים כמו זה של מיכאל זנדברג. אחד מהשחקנים המעוטרים שיש לנו, עדיין חי, נושם ואוהב כדורגל, ולא נותן לאף אחד להוריד לו את החיוך מהפנים.
בגיל 37, זנדברג חזר למועדון נעוריו, הפועל רמת גן, כדי ליהנות מעוד קצת כדורגל, רגע לפני שהוא תולה את הנעליים. בראיון מיוחד הוא מדבר על היחס לספורטאים בכדורגל הישראלי, האהבה למשחק ומצבה של מכבי חיפה.
"מבחינתי זה לא משנה אם אני משחק 90 דק' או דקה. זה לא באמת משנה לי, אני אוהב כדורגל ונהנה ממנו מאוד", זנדברג פתח את דבריו, "גם אם אשחק דקה אחת, אלחם בדקה הזו. אני נהנה גם מהדברים למשל מלעזור לצעירים. החבר'ה נותנים המון כבוד ומקשיבים למה שאני אומר כי הם רואים שאני בא גם ממקום של לעזור, אני לא בא ממקום של לגנוב לאף אחד תהילה ופרסום".
10 קבוצות עבר זנדברג בקריירה, אבל נדמה שזו בה הוא מרגיש הכי בבית היא הפועל רמת גן, זו בה גדל במחלקת הנוער של האורדונים. "יש לי לכל המועדונים סנטימנטים, אבל הפועל ר"ג זה באמת משהו מיוחד, יש לה מקום מיוחד בלב שלי. אני מסתכל על הכדורגל ממקום מאוד רגשי. אחרת באמת לא הייתי פה".
מה אתם מנסה להעביר לדור הצעיר?
"אני מנסה קודם להחדיר בהם לאהוב את המשחק, שזה משהו שליווה אותי לאורך כל הקריירה, אני חושב שבגלל זה כשהיום שואלים אותי איך אני מצליח לבוא למשחק בליגה הלאומית אחרי שהייתי באצטדיונים עם 20 אלף צופים. הקו שמנחה אותי מתחילת הקריירה זה באמת לאהוב את המשחק ואם אני אוהב את המשחק, אז זה לא משנה לי אם יש 20 אנשים ביציע או 20,000".
בעוד מיכאל זנדברג לא מוריד את החיוך, נראה שאצל האקסית, מכבי חיפה, האווירה היא אחרת לגמרי. הקשר הוותיק מביט מרחוק על המצב במועדון מהכרמל, וגם הוא מתקשה לשים את האצבע על מה הבעיה. "קשה לי לשים את האצבע על הבעיה. בסוף האנשים הם הבעיה", זנדברג ניסה לנתח. "יש לחץ אדיר במכבי חיפה ובשנים האחרונות זה מתפוצץ. אני חושב שזו השתלשלות של שנים ושל עניינים שהיא בעייתית".
אולי יותר אנשים עם חיוך יכולים לעזור למכבי חיפה מבחינה מנטאלית?
"לא יודע אם זו הבעיה היחידה. התחלתי לאמן ילדים במסגרת פרויקט מצוינות של ההתאחדות שאני מאוד מאוד נהנה ממנו ומנסה להביא את הגישה הנכונה לצעירים".
מה אתה חושב על היחס ליוסי בניון, שנע בין הרכב לספסל
"אני דומה ליוסי בניון באהבה שלי למשחק. אם אני הייתי בטופ של הליגה בארץ אז את יוסי אין צורך להציג אותו ולא סתם הוא נמצא איפה שהוא נמצא היום. הוא אוהב את המשחק, יש לו תשוקה וזו תכונה שאני מאוד מעריך".
הוא היה במועדונים הגדולים בעולם ופתאום הוא לא בסגל של בני בן זקן. אתה יכול להבין את התחושה?
"אני יכול להבין לגמרי, אני חושב שהוא צריך לקבל הרבה יותר כבוד, מכולם. אולי לפעמים זה יוצר סיטואציות קצת לא נעימות בגלל זה, אבל יוסי בא מהמקום הכי טוב שאפשר בתור מי שהיה ברמות הכי גבוהות שאפשר ולא רק מבחינת כדורגל, אלא מבחינת המעטפת. הוא קיבל כ"כ הרבה כבוד בספרד ובאנגליה ובכל מקום שהוא היה, ודווקא בישראל הוא לא מקבל את הכבוד הזה. יוסי ראוי לרמות הכבוד הכי גדולות שאפשר לתת לשחקן כדורגל. חבל לי שהוא לא מקבל את זה. באמת צובט לי".
