ומה השתנה מאז ועד היום? הכל. צפון אירלנד שילמה את מחיר חוק בוסמן (שהתיר לכל שחקן אירופי לשחק בכל ליגה אירופית ללא הגבלה או חסם) והידרדרה. הצרה היא שגם ישראל בדרך הבטוחה למטה, דומה שמעולם לא הייתה לנו נבחרת כל כך אנמית, חיוורת, שבעה, ששחקניה מדושני עונג-בעיקר מעצמם.
ה-1:1 הוא כבר לא מביך ולא משפיל - הוא המציאות העגומה של הכדורגל שלנו. איש כמעט לא מתייחס לכך, אבל הקריטריונים להעפלה לטורניר גדול רק התגשמו ונעשו נוחים עם השנים: בקמפיין הבכורה של שלמה שרף כמעט בלתי אפשרי היה להעפיל למונדיאל של 24 נבחרות. גם הגדלתו ל-32 לא שינתה הרבה מבחינתנו.
גם היורו היה עם 8 נבחרות בלבד, עד שצמח ל-16 וכעת למספר הבאמת מגוחך של 24. אבל כל זה לא משנה במיוחד כשהנבחרת שלנו הולכת מדחי אל דחי. בתחילת הקמפיין שאלנו איזה אלי גוטמן נקבל? הטקטיקן הגאון שהביא דאבל להפועל תל-אביב ואליפות היסטורית להפועל חיפה או הפוליטיקאי שמסתבך בשטויות מרגיזות והחלטות מקוממות. לצערנו הרב, התוצאות מצביעות בדיוק על הגוטמן השני. הבחירה ביוסי אבוקסיס לעוזרו העניק לו מלכתחילה סיכוי גרוע להצליח ואת זה יסבירו לכם גילי לנדאו וגיא לוזון.
אפשר לכבות את האור
אחרי התלהבות של ילד שקיבל לראשונה בחייו סוכריה על מקל, התחיל להבין גוטמן איפה הוא נמצא ושאף שחקן לא יכול ללכת לישון עם השיטה שלו עם ממוצע של חצי אימון בשבוע. הפאניקה שאחזה בו אחרי התבוסה המשפילה לרוסיה ברמת-גן, הביאה אותו להיכנע לעצות אחיתופל שדחפו אותו לזרוק קיבינימט את יוסי בניון. עם ניצחון אחד בשמונה משחקים (מי באמת סופר את לוקסמבורג), אין שחקן שהיה חסר כמו בניון-גולר, פינישר ואחד שהיה פותח הגנות ומכריע משחקים חשובים כמו מול אזרבייג׳ן והצפון אירים-שלא לדבר על המשחק הביתי מול פורטוגל. הניצול המרושע של הסיטואציה לתרגילי מנהיגות-עלתה ביוקר לנבחרת.
אחת הציפיות הגדולות מגוטמן הייתה הכשרת דור חדש בתפקידי מפתח וגם כאן הוא כשל בגדול ונתקע עם דודו אוואט מעבר לשיא בשער, עם הגנה כבדה ואיטית וקישור חסר מעוף. גם בהתקפה אין בשורות חדשות: עדן בן-בסט? כבר בן 27 וממש לא תגלית. גם הוא וגם תומר חמד מסמלים את שקיעת החלוצים שהיו לנו בשפע בתחילת המילניום: אחריהם אפשר לכבות את האור.
לקינוח, מעצבן גוטמן עם הזלזול באינטליגנציה של הקהל ואנשי הכדורגל עם הגיגיו והתבטאויותיו שהם הכל חוץ מאשר הקרנת כנות ואומץ ציבורי. הוא נהנה, הוא אומר תודה, הוא עשה ובכלל מה אנחנו לכל הרוחות רוצים ממנו כי סיימנו במקום ריאלי.
המזל משחק לגוטמן. הירידה ברמת הכדורגל הישראלי מקרינה גם על המאמנים: כיום אולי רק אלישע לוי יכול להיות במקומו וזה כנראה לא יקרה בקמפיין הקרוב. גם אופציית המאמן הזר אינה קיימת בשל המצב הכלכלי הקשה בו שרויה ההתאחדות. ולכן, ככל הנראה, נישאר עם גוטמן לקמפיין נוסף.
האם ליורו הבא כן נעפיל? אני לא כל כך בטוח. גם אם נסיים שוב במקום השלישי, יהיה קשה מאוד מול יריבה מקבילה מהפליי-אוף. מה גם שלצערנו, אנחנו לא הולכים קדימה.
בקמפיין הבא נוכל ליהנות ממשחקי נבחרת באצטדיונים חדישים, מודרניים וביתיים יותר- אבל האם פעם אחת לכל הרוחות נהנה גם מהנבחרת הלאומית שלנו? תלוי מאוד איזה גוטמן נקבל.