לא מעט גבות הורמו כשניר ביטון יצא בגיל 21 לסלטיק. היו לא מעט כאלה, שחשבו שתוך זמן קצר הוא יחזור לארץ עם הזנב בין הרגליים. אותם מספידים חשבו שהאנונימי מאשדוד לא יצליח להסתגל לרמה, לחיים בסקוטלנד, למזג האוויר ולמנטאליות, אבל ניר ביטון שמע את הדיבורים וגיחך. בעונה הראשונה אולי לקח לו זמן להתאקלם לדרישות הגבוהות, אבל אוטוטו הוא סוגר את עונתו השישית באחד ממועדוני הפאר באירופה.
ביטון הגשים כבר לא מעט חלומות. זכה בתארים, הופיע בליגת האלופות מול מועדוני ענק כמו באיירן מינכן ופ.ס.ז, הרוויח מקום של קבע בנבחרת ישראל, אבל התקופה האחרונה היא הכי קשה שחווה. כבר עשרה חודשים הוא לא מתאמן אחרי ניתוח בברך. בעיית סחוס, הפציעה הכי קשה לספורטאי, אבל ביטון לא מרים ידיים. "בארץ אם אתה לא מגיע ממועדון גדול ולא חלק מהברנז'ה התקשרותית, אז לא מאמינים שילד מאשדוד יגיע לאן שהגיע", הוא מספר, "נוטים לזלזל בארץ. המשפחה תמיד האמינה שאצליח ואני תמיד ידעתי. צריך אופי חזק לחיות בחו"ל כל כך הרבה שנים. הכי קל לקום, לקחת את הרגליים, לוותר ולחזור לארץ לפינה הקטנה שלי, אבל זה לא עלה כאופציה בעבר וגם עכשיו זה לא עולה כאופציה".
לפני שבועיים הוא חגג יום הולדת 27 אבל במקום לכבוש, להוביל ולהנהיג מה שעשה עד עכשיו, הוא בעיקר עובר בין רופא לרופא, בין התייעצות אחת לאחרת, בין שיקום בבריכה לשיקום בקליניקות כדי לחזור לעשות מה שהוא אוהב: לשחק כדורגל. למקרה שתהיתם, בסלטיק מחכים לו, בטח מאמנו, ברנדן רוג'רס, מאמן ליברפול לשעבר, שכבר סידר לו תפקיד חדש על המגרש בלם, בנוסף לתפקיד המקורי שלו כקשר אחורי. בימים אלה הוא כבר חוזר לאימונים. החוזה של ביטון ייסתיים בקיץ 2020, הצעות מישראל תמיד מגיעות אבל מבחינתו זה לא מעניין, לפחות לא כרגע. הליגה הסקוטית היא אולי לא סקסית, אבל היא בטוח טובה מליגת העל שלנו.
"התחלתי את העונה השישית בסלטיק. שיחקתי מעל 170 משחקים, זה לא משהו שהוא מובן מאליו. התאמנתי תחת שלושה מאמנים ואם היית אומר לי כשעזבתי את אשדוד שאהיה פה שש שנים ואני באמת אתחבר למועדון ואהיה חלק בלתי נפרד מההצלחות שלו אז הייתי קונה את זה", הוא מספר, "השאיפה העיקרית שלי כרגע היא לחזור מפציעה ולשחק כמה שיותר משחקים ומשם אלוהים גדול. חזרה לארץ לא עומדת על הפרק בשנים הקרובות".
ביטון משחק באחד האצטדיונים הכי מרגשים שיש, 'סלטיק פארק'. אצטדיון כדורגל באזור פארקהד, כ-3 ק"מ ממרכז העיר גלזאגו. האצטדיון ידוע גם בשם "גן העדן", בידי אוהדי סלטיק. הוא המגרש השני בגודלו בסקוטלנד והרביעי בגודלו מבין אצטדיוני הכדורגל בבריטניה אחרי וומבלי, אולד טראפורד ואצטדיון המילניום עם תכולה מרבית של 60,355 מקומות. לפני שנתיים הפועל ב"ש הובסה במגרש הזה 5:2, כשבארץ ניצחון של 2:0 לא הספיק כדי לעלות לשלב הבתים בליגת האלופות.
"במשחקים גדולים ה'סלטיק פארק' הוא אצטדיון שרק המילה 'וואו' תגרום לאנשים להבין. אולי הוא לא הכי יוקרתי, אולי לא הכי מפואר שיש באירופה אבל מבחינת אווירה, מעטים האצטדיונים שמתקרבים אליו", ביטון אמר והסביר, "כששיחקנו מול הפועל ב"ש והמנון ליגת האלופות הושמע, שמענו רק את הקהל ולא את ההמנון. כשנכנסתי בחצי השני, מאור מליקסון אמר לי תוך כדי המשחק שדברים כאלה לא רואים ולא חווים אף פעם. זו אווירה מטורפת וגם השחקנים הכי גדולים ששיחקו פה הרגישו ודיברו על זה".
ברגעים הקשים אשתו בר והבת אמה היו לצידו. בחודשים הראשונים אחרי הניתוח הוא היה מוגבל, אבל החיוך של הילדה והשקט והתמיכה מהאישה הובילו אותו להסתכל רק על חצי הכוס המלאה. בעוד זמן קצר למשפחת ביטון יצטרף גם בן וזו עוד סיבה לשמחה. ביטון נמצא קשר עם אופיר מרציאנו חבר ילדות מאשדוד, איתו הוא נפגש לא מעט, כש-50 דקות נסיעה מפרידות בינהם. "הוא שוער מצוין וחוזר אחרי פציעה לא פשוטה וניתוח באצבע", ביטון מסביר, "אני מאמין שאופיר יקבל בקרוב עוד צ'אנס לפתוח".
בצד המקצועי לביטון יש מזל שהמאמן הוא ברנדן רוג'רס. אקס ליברפול, שפרש בגיל 20 ממשחק מקצועני בגלל פציעה קשה, התניע לשחקן הישראלי את הקריירה כשהציב אותו בעמדת הבלם. אמנם זה הגיע בעל כורחו ובגלל פציעות של שחקני הגנה, אבל ביטון הרשים מאוד בעמדה הזו.
"כשהגעתי לכאן הייתי צריך זמן התאקלמות כי הכדורגל הסקוטי שונה מאוד מהכדורגל הישראלי. בשנה שנתיים הראשונות הייתי פחות דומיננטי, אבל ברגע שקיבלתי את הצ'אנס כבר הציעו לי חוזה לחמש שנים", ביטון מספר, "היתה סיטואציה שרציתי לקבל יותר דקות בעונה שעברה וכבר תכננתי מעבר לקבוצה אחרת והיו כמה הצעות, אבל נפצעו שלושה ארבעה בלמים ורוג'רס זרק אותי לעמדה הזו במשחק מול רוזנבורג בחוץ בדקה 20. אחרי תיקו מאופס ביתי, עברנו את הנורבגים ועלינו גם לליגת האלופות באותה שנה. מאז הוכחתי לו ולכולם שאני יכול לשחק כבלם".
השאלה אם אתה אוהב את התפקיד הזה ומרגיש בו בנוח?
"אני תמיד אמרתי שכדורגלן מקצועני חייב להתאים את עצמו למה שהקבוצה דורשת ולמה שהמאמן דורש. מבחינתי זה פריבילגיה שאני יכול לשחק בשני תפקידים. אם המאמן ירצה שאני אהיה בלם אז אהיה בלם ואם ירצה שוער, אז אהיה שוער".
כאחד שמכיר טוב מכולם את הסקוטים. מה סיכויינו להוציא לפחות תיקו ולעבור לשלב הבא?
"בדרך כלל מי שבא לשחק על תיקו זה לא עובד לטובתו. חשוב לראות איך סקוטלנד תגיע אחרי התוצאה שלהם מול אלבניה. מזג האוויר ישפיע וכל מיני גורמים משתנים כמו קהל כי צפוי להיות אצטדיון מלא. כמו שזו הזדמנות גדולה עבורנו, זו הזדמנות גדולה גם עבור סקוטלנד להגיע לטורניר גדול. הם מרגישים שיש להם סיכוי בלתי רגיל כי נבחרות בסדר גודל שלנו ושלהם לא מגיעות לטורניר גדול כל כך מהר וכשמשחקים נגד נבחרות מהדרג שלך, אז הסיכוי גדל".
בארץ הצלחנו לנטרל אותם.
"בארץ היה משחק מצוין של הנבחרת והגיע לנו לנצח בהפרש גדול יותר. הניצחון הזה גרם גם לנקודת מפנה מבחינת הקהל. בלי קשר לתוצאה ראינו נבחרת לוחמת ורוצה שבאה עם המון אנרגיות ואמונה וזה מה שקהל מתחבר אליו".
אם היית צריך לשים את האצבע על שחקנים שישראל צריכה לשים עליהם יותר עין.
"לפניה משחק הקודם אמרתי ג'יימס פורסט והוא בכלל לא פתח. סקוטלנד די דומה לישראל, כי אין כוכבים גדולים שמשחקים ברמות הגבוהות באירופה, להוציא את אנדי רוברטסון מליברפול אבל הוא מגן, לא שחקן התקפה. יהיה משחק מאוד קשה, מזג אוויר, קהל, אנרגיות. אם נשחק כמו ששיחקנו בישראל ובלי לחשוב על תיקו או על תוצאה, אז נוכל לעמוד במטרה".
ביקשו ממך כבר טיפים?
"אחרי המשחק שלנו בסלטיק נגד זלצבורג אמרו לי שדאבור שחקן מצוין ושהם לא ידעו שהוא ישראלי בכלל. הם פחות דיברו איתי על המשחק בין הנבחרות, אבל הם מאוד מכבדים אותנו בטח אחרי הניצחון שלנו בארץ".
אחראי שש שנים בסקוטלנד אתה כבר מבין כל מילה שלהם?
"כמעט מבין הכל, אבל אם באמת ירצו לדבר שלא תבין, אז אתה לא תבין".
