אם נהיה כנים עם עצמנו, נודה שהמשחק הערב מול מקדוניה לא מעורר עניין היסטרי בציבור הישראלי. האכזבות בשנים האחרונות וההגרלה חסרת הסיכוי הממשי מורידה משמעותית את מפלס השאיפות והציפיות ועדיין - מעניין מאוד לראות את נבחרת ישראל תחת מאמנה החדש.
אין כמו מסע משחקים מרוכז, בטח כזה שכולל נסיעות לחו״ל ונוכחות משותפת ולא קצרה בתוך חלל סגור כמו בית המלון המאובטח היטב של הנבחרת כדי ללמוד עליה. האמת היא שלא צריך לבלות איתה יותר מדי זמן כדי להבחין בהבדלי הגישה התהומיים בין אלישע לוי לבין קודמו בתפקיד, אלי גוטמן. אם בימי גוטמן נראתה הנבחרת כמו יחידה צבאית - כלומר חמורת סבר, קשוחה למראה ורצינית, אולי מדי, הרי שאצל אלישע לוי התפיסה שונה לחלוטין. זה לא שהעסק איננו רציני או מכובד חלילה, אבל אפשר לשחרר כפתור בחולצה, אפשר לחייך ולהסתלבט, אפשר ליהנות מהדרך ומהחוויה המשותפת.
במסיבת העיתונאים, הקפטן ערן זהבי נמנע מליפול אל מלכודת ההשוואות בין המאמנים ותלה את הבדלי הגישה בלחץ שהיה סביב הנבחרת להשיג תוצאות בקמפיין הקודם שהעפלה בו הייתה ריאלית, אל מול הקמפיין הנוכחי שמקום שלישי מוכתר בו כהצלחה. צודק וטועה זהבי. אכן הלחץ בקמפיין הקודם היה גדול משמעותית, אבל מי ששם את המשקולות על כתפי המערכת, לא בטוח שבמודע, היה המאמן בגישתו החמורה מדי.
הנינוחות היחסית של אלישע מאפשרת למסע למקדוניה להיות משוחרר ורגוע, ואצל השחקנים יש דריכות רבה והבנה שניצחון הוא הכרח, אבל גם הפנמה שגורל הגאווה הלאומית לא באמת מונח על כתפיהם. שישחקו כדורגל ויהנו, בלי המשא הכבד יותר נוח לשחק כדורגל טוב, כך מאמינים.
שלא יובן אחרת. לא מדובר פה על שוני בתפיסה המקצועית שבוודאי קיים, אלא בהבדל בתפיסת העולם שסביב המשחק. לא בטוח שלגישות השונות השפעות על מה שיקרה על הדשא. את זה נדע ונוכל לנתח אחרי הערב ובוודאי שבסוף הקמפיין, אבל אין ספק שעבור השחקנים שלבשו את חולצת הנבחרת בשנים האחרונות וגם היום מדובר ברענון של ממש.
עוד נקודה מעניינת היא סוגיית ההרכב. אם אצל גוטמן המערך ושיבוץ השחקנים היו סוד מדינה שמור, אצל אלישע לוי לא צריך להסתנן בחשאי אל האימון הסגור לתקשורת כדי ללקט מידע. הוא פשוט קיים וזמין. מול איטליה ההרכב פורסם לתקשורת כבר בשעת בוקר מוקדמת ביום המשחק, וגם הערב מול המקדונים, צפוי ההרכב הרשמי להתפרסם שעות אחדות לפני הדד ליין של אופ״א. זה משדר נינוחות ובעיקר בטחון עצמי, ועכשיו - שיביאו את זה לדשא.
בסופו של דבר, לכולם ברור שהמדד היחיד שעל פיו יישפטו כולם הוא התוצאות. לדרך יש משמעות רבה, אבל היא רלוונטית עד לשריקת הפתיחה. הערב, מול מקדוניה שאיננה פראיירית אך גם לא מפלצת, נוכל להבין האם לגישה המשוחררת והנקייה מלחצים - זו שאמורה לאפשר לשחקנים לבטא את עצמם ביתר חופשיות, תהיה גם השפעה על התוצאה הסופית. תנאי הפתיחה נראים די מבטיחים, ועכשיו הכדור ברגלי השחקנים. והמאמן.
