(אלן שיבר) (צילום: ספורט 5)
(אלן שיבר) | צילום: ספורט 5

שעות ספורות לפני משחק החוץ במקדוניה, וכותרת אתר הספורט המוביל במדינה, ״ספורט מדיה״, סימנו את מה שהגדירו כ"נשק הסודי" של נבחרת ישראל. התמונה שמסבירה את מה שהוגדר באתר המקדוני כ"חשיפה", היא של מאמן הכושר של נבחרת ישראל, ערן שדו, עם הצ׳יפים של מכשירי ה-GPS איתם מתאמנים הישראלים, ובשנים האחרונות הפכו למעשה לחלק בלתי נפרד משילוב הבלתי נמנע של המדע בספורט, וכמובן כאחד המרכיבים החשובים ביותר בעבודה הפיזיולוגית של כל מועדון או נבחרת שמכבדת את עצמה. ה"חשיפה" המקדונית, מאפשרת להציב לרגע זרקור על אחד האנשים המעניינים, החשובים והשקטים בנבחרת.

את העומד בראש הפירמידה כמובן שכולם מכירים. גם עוזרי המאמן, עמיר תורג׳מן ורפי כהן הם שחקני עבר ומאמני הווה שמוכרים לכל אוהד ישראלי. את הצלע הנוספת בצוות האימון מכירים היטב השחקנים והמאמנים אבל את מאמן הכושר, שמביא איתו סיפור סינדרלה קלאסי לא טיפוסי, ועוד בתחום שנדמה שעשה את הקפיצה הכי משמעותית במהלך השנים.

אז הכירו את ערן שדו. היום בן 42. נשוי ואב לשלושה. כמו רבים שפנו לאפיקים הללו הוא חלם בתחילת דרכו להיות כדורגלן: ״כבר התאמנתי בבוגרים של הפועל עפולה, שהייתה בזמנו בליגה א׳, אבל גם נפצעתי בתאונת דרכים ובעיקר, צריך להודות, לא הייתי מספיק טוב, ובגיל עשרים הבנתי שהגיע זמני לפרוש״ שדו אסף את עצמו, השלים עם זה שכבר לא יהיה כדורגלן ובחר לעצמו כיוון חדש: ״לא עבר הרבה זמן עד שהתחלתי לעבוד על תואר בחינוך גופני. כל עניין הכושר ריתק אותי והתמחתי בפיזיולוגיה של המאמץ וכושר גופני. אחרי שסיימתי את התואר, אזרתי אומץ ופניתי למאמן של עפולה באותה עת, קלוד דהאן, והצעתי את עצמי כמאמן כושר. הוא ישן על זה לילה והודיע לי שאני מתחיל לעבוד.

"כך התחילו שלוש שנים מאוד מורכבות בעפולה, עמוסות בבעיות כלכליות, שהובילו לירידת ליגה״. עפולה אמנם ירדה לליגה ב׳, וחזרה כעבור כמה שנים עד ללאומית, שם נמצאת כיום, אבל הקריירה של שדו נסקה. הפועל רמת גן מהלאומית העבירה אותו מהצפון למרכז: ״דרור שמשון, היום מאמן הכושר של הפועל באר שבע, פתח לי את הדלת ברמת גן״. עונה לאחר מכן עבר למכבי הרצליה, שם העביר שש שנים ומשם לבני יהודה. שני האלי כהנים, ניצן שירזי ולופא קדוש ז״ל, פרדי דוד ועוד רבים היו בין המאמנים שעבד תחתם ונדלקו על המקצועיות, ובעיקר על הצניעות והשקט. ״כשנגמרה העונה בבני יהודה, פנה אלי מישל דיין והודיע לי שהוא הולך לקריית שמונה, והכריח אותי לבוא איתו. הוא פשוט קבע לי עובדה. ובדיעבד, ולמרות ההתחלה הקשה עם פיטוריו, החלפת המאמנים וירידת הליגה, אני סוגר היום תשע שנים בקריית שמונה, והגעתי למצב שזכיתי בכל תואר בכדורגל הישראלי. גביע המדינה, אליפות, שלב הבתים של הליגה האירופאית, פלייאוף ליגת האלופות, אלוף האלופים, גביע הטוטו״.

ואז מגיע טלפון מאלישע לוי?
״לא עבדנו קודם לכן. אחרי שהוא קיבל את המינוי, הוא פנה אלי ביום בהיר. אמר לי שקיבל אישור מאיזי, ושאל אותי אם אני מעוניין. במשך יותר מדקה שתקתי. לא ידעתי איך להגיב. אחרי שהתעשתתי אמרתי לו שבוודאי, קבענו להיפגש והתחלנו לעבוד".

אתה בחור צעיר, אבל כבר עשרים שנה בתחום. הכדורגל השתנה בטירוף, בטח מהמקום של הכושר הגופני. איך שמרת על עצמך מעודכן?
״אני קורא המון ולומד המון. עד עונת האליפות, עבדתי בשיטה מסויימת, ואז הבנתי שצריך לשנות גישה. נפגשתי עם רן בן שמעון ואמרתי לו שאני משנה גישה. משנים של עבודה אירובית, עשינו שינוי כיוון לעבודה על אן אירובי, כוח ומניעת פציעות, לא שיקום, אלא מניעה. רן חשש, אמרתי לו שיסמוך עלי והוא הלך איתי. מבחינתי זכיתי לעבוד עם אדם שנתן בי כזה אמון וסמך על המקצועיות שלי.  תוך זמן קצר הביצועים הפיזיים של השחקנים זינקו פלאים. אחוז הפציעות גם ירד בטירוף".

מה זה מניעת פציעות בעצם?
"המדע והידע שקיימים היום מאפשרים לנו את זה. שחקני כדורגל הם כמו מכונות, אמנם מתוחכמות מאוד, אבל כאלו שניתן למנוע את הפציעות שלהן. חלק מהמניעה זה באמצעות תזונה, שינה ואורח חיים ספורטיבי, חלק אחרי קשור לחלוקת עומסים וזיהוי מוקדם של עייפות. שחקן עייף הוא שחקן פגיע, ולכן צריך שהשחקן יפתח יכולת, יחד איתנו, להקשיב לגוף שלו. עוד אלמנט במניעת פציעות זה הקפדה על התאוששות מאימונים, אמבטיות קרח ועוד. שמחתי לגלות שבשנים האחרונות הרבה מאמנים בארץ כן התחברו לגישה הזו״.

מי ההשראה? איפה אתה נשאר מעודכן בתחום?
״אני קורא מחקרים לבד ומנסה להביא את המשחק לאימון. אני רוצה להבין את המשמעות של הכושר הגופני. לא להסתכל על תרגיל ביוטיוב ולהעתיק, אלא להבין את המשמעות ומה הספורטאי צריך. לדוגמא, נגן גיטרה פורט על הגיטרה כדי להתאמן. הוא לא מניח את הגיטרה ורץ מסביבה. אותו דבר בכדורגל צריך להבין את מה השחקן צריך ולהתאים, ובעיקר לעבוד עם כדור. לתת לספורטאי לרוץ מרחק מסויים מסביב למגרש לא משיג את המטרות שלי״.

אז בעצם האימונים מותאמים לכל שחקן באופן אישי? הרי מה שנכון לאחד לא בהכרח מתאים לשני
״בדיוק בשביל זה אנחנו עושים מבדקי מעבדה מקיפים שמספקים לנו מדדים על היכולות הפיזיות של כל שחקן וכך אנחנו בונים תכנית אינדיבידואלית לכל שחקן. לכל אלה נוספה בשנים האחרונות המערכת של ה-GPS״.

"בקבוצה זה כמו עם תינוק"
בוא נדבר רגע על ה-GPS
"זו מערכת שנותנת לנו ערכים ונתונים לכל אימון ולכל משחק. היום ברור לכולם שהעבודה הפיזית של מגן שונה לחלוטין מזו של בלם ובטח של שוער. האחריות שלי באמצעות המבדקים וה-GPS היא לספק לכל אחד את האימון שישרת ושישדרג אותו בצורה המיטבית״.

אתה מסתדר לבד עם כמות כזו גדולה של מידע?
״בקריית שמונה זה גוזל ממני עוד חמש שעות עבודה ביום מינימום. גם בנבחרת, בזמן התכנסויות. אבל המערכת הזו נותנת לי כלים כל כך חשובים ומרתקים להבין מה אני עושה עם כל שחקן וזה פשוט שווה הכל. עכשיו עליתי לאחד השחקנים לחדר, ניתחנו יחד את האופן שבו הוא התאמן אתמול ושלשום, ועכשיו ברור לנו איך הוא צריך להתאמן מחר. עדכנתי את אלישע וכך אנחנו בונים את האימונים".

אני מניח שלפני עשרים שנה בעפולה לא היית מעלה על דעתך שתדבר על GPS ותכניות אינדיבידואליות...
״הגישה הייתה שונה. אבל תמיד ידעתי שהעבודה צריכה להיות פרטנית. כבר אז ידעתי שאי אפשר לקחת קבוצת שחקנים ולרוץ איתה מסביב למגרש עשרים דקות, כי לשחקן אחד זה יועיל, אבל שלושה אחרים יכולים להיפצע ולהינזק. היכולות של כל ספורטאי שונות ולכן כדי להביא יעילות לאימון, כל אחד צריך לעבוד בקצב שלו".

מה ההבדל בכושר בין ליגיונרים לבין אלו שמשחקים בארץ?
״אין כבר הבדל. יש מאמני כושר מצויינים בארץ. אם נסתכל על סגל הנבחרת, אז הוא מורכב מליגיונרים, שחקני מכבי ת״א, מכבי חיפה והפועל ב״ש. בשלושת המועדונים האלה, וגם בקבוצות אחרות, עובדים מצויין. אני מאוד אוהב את מה שעושים במכבי ת״א. יש שם צוות, חוויה. חואן טוריחו שינה את אמות המידה ופתחו לכולנו עולמות חדשים. גם הפועל באר שבע עושים דברים אדירים מקצועית ופיזיולוגית. אני מקבל מהקבוצות שחקנים בכושר מצויין".

אז אתה לא רואה שוני או פערים?
"לא, אני מאוד מפרגן למה שקורה בארץ. יש למידה והעמקה אינסופית".

יש הבדל גדול בין להיות מאמן כושר של קבוצה שאתה מלווה אותה באופן יומיומי, למאמן כושר של נבחרת שמקבל את השחקנים פעם בכמה חודשים. איך מנהלים את זה בשלט רחוק?
״זה הבדל גדול שדורש ממני התאמות. בקבוצה זה כמו עם תינוק שבבעלותי. אני עד להתפתחות שלו, מאכיל אותו, יודע מתי הוא ישן ומתי הוא הוא התעורר. אני קורא את ה-GPS ויודע עליו הכל. כאן זה קורא בפעם בחודש או פעם בכמה חודשים וזה אכן שונה. אני מקבל קיבוץ גלויות של סגנונות עבודה. הרי באי הבריטי עובדים בסגנון מסויים ובבלגיה אחרת. לכל מדינה ולכל קבוצה הסגנון והגישה שלה, והכל נכון. אני צריך לגרום לכל השחקנים להאמין בדרך שלי ולהגיע מוכנים למשחק מבחינה פיזיולוגית. אני לא יכול לשפר את השחקנים בשלושה או ארבעה אימונים אחת לכמה חודשים, אבל אני כן יכול להביא אותם ברמת המוכנות הפיזיולוגית הכי גבוהה. אני צריך ליישר אותם לפני הקו שאני מנחה, מבלי לפגוע בהרגלים שלהם״.

איך זה מתבצע ביומיום? באיזו רמה מתבצע המעקב שלך אחרי השחקנים?
״אני בקשר שבועי רצוף עם הליגיונרים ועם מאמני הכושר שלהם. אני מספק להם נתונים על המשחקים והמאמצים באימונים, הם מצידם מעבירים לי נתונים על העבודה היומיומית שלהם עם דגשים על דברים שאני צריך לדעת או להיערך אליהם, ובעיקר חשוב לשמוע איך השחקנים מרגישים״.

שדו:
שדו: "ההתקדמות שלנו אדירה" (אלן שיבר) | צילום: ספורט 5

אחת הקלישאות המוכרות בספורט הישראלי היא שהספורטאי הישראלי נחות פיזית מהיריב שלו. אתה מסכים עם זה?
״לא. אין לזה שום אחיזה במציאות. יש אנשי מקצוע מעולים בישראל וההתקדמות שלנו היא אדירה. לראייה, ההישגים של מכבי ת״א והפועל ב״ש בשנים האחרונות בזירה האירופית. אחוזי הפציעו ירדו בצורה ניכרת. גם הליגיונרים משחקים ונראים טוב. קל להיתפס בקלישאה הזו כדי להסביר תוצאות פחות טובות, אבל זה לא המצב באמת ולספורטאי הישראלי מגיעות מחמאות על העבודה והמאמצים שלו".

שדו מפרגן לכדורגלן הישראלי, והפעם, באמצעות המדדים השונים וה-GPS, הוא יכול לגבות את התובנות שלו במספרים אמיתיים. אבל בסופו של דבר, ואולי לפני הכל, יחסי האנוש והקשר הבינאישי בינו לבין שחקני במסגרות השונות הם המפתח להכל. לא צריך לבצע תחקיר מעמיק מדי כדי לגלות שמי שמתאמן אצלו נשאב לידע, לתשוקה וליצירתיות - ובעיקר לרעב הבלתי נגמר להשאר מעודכן ולהתחדש.

תוך עשרים שנה מליגה א' ועד לנבחרת. איפה עוד עשר שנים?
״אני קורא עכשיו ספר שאחד המשפטים החזקים בו אומר שאתה קודם כל נהנה מהתפריט ואחר כך משלם. בחיים האמיתיים זה בדיוק ההיפך. אתה קודם כל  משלם ואולי אחר כך זוכה ליהנות ולקטוף את הפירות. זו זכות גדולה להיות בנבחרת ישראל, אבל אני לא נח על זרי הדפנה וחושב שהגעתי למנוחה והנחלה. זו חשיבה בינונית ואני לא כזה. אני תמיד חושב עוד צעד קדימה. אם אצליח להגיע לאמן באירופה, זה יהיה מצויין. אם אצליח לעשות עוד כמה קמפיינים מוצלחים בנבחרת ולהעפיל סופסוף לטורניר גדול, זה יהיה עבורי הישג אדיר, אבל אני לחלוטין גאה במקום שבו אני נמצא עכשיו".