באופן כללי, קשה להגיד שנבחרת ישראל שיחקה כדורגל טוב הערב. היא היתה עדיפה על היריבה שלה, אבל מאוד התקשתה - בעיקר בכל הקשור לסיומת מול השער. המארחת הגיעה ללא מעט הזדמנויות, וגם להרבה כדורים ששרקו בתוך הרחבה - אבל מישהו היה חסר כדי לשים את הכדור ברשת. הקהל שר געגועים לערן זהבי, אבל ברור שגם החלוצים הקיימים של הנבחרת יכולים לעשות הרבה יותר.
ובשולי המשחק, היו חדשות טובות לנבחרת ישראל - גם בתחום הרשת הנקייה. בפעם הראשונה אחרי 20 משחקים, היא לא ספגה שער - ומי שראוי לכבוד הוא השוער עומרי גלזר, שעשה טעות קשה במשחק הקודם, אבל התאושש - והיום לא הפעם הציל את הנבחרת משער מביך, עם שורה של הצלות אדירות. הניצחון הזה ייזכר על שמו של קניקובסקי, אבל גם לעומרי גלזר יש חלק גדול בתוצאה הסופית.
מנור סולומון, לעומתו, חווה ערב יותר קשוח - הכוכב הגדול של הנבחרת "סומן" על ידי ההגנה הבלארוסית, שאיימה לשתק אותו - אבל למרות המשחק האגרסיבי כלפיו, הוא הצליח להיות משמעותי ולהיות מעורב כמעט בכל מהלך חיובי של ישראל הערב. כמו הנבחרת שלו, גם סולומון סבל מאוד - הזיע את דרכו לעבר הניצחון, ובסופו של דבר גם הרוויח בגדול עם השער המתוק מתוק הזה.
אז מה נשאר לנו? ארבעה משחקים נשארו בקמפיין מוקדמות היורו הזה. בחודש הבא, אחרי החגים, לנבחרת יש אגוז קשה לפיצוח - בדמות שני משחקים מאתגרים מול שווייץ בבית וקוסובו בחוץ (שהפסידה רק פעם אחת עד עכשיו בקמפיין). חזן והשחקנים שלו יודעים שמה שהספיק הערב, בקושי מול הבלארוסים, לא יספיק מול המשימות החשובות באמת - והם יקוו להגיע בכושר אחר, ואולי גם במצב חשיבה אחר, לקראת המשחקים שיכולים להכריע האם סוף סוף נגיע אל הארץ המובטחת.
אבל בכל אלה, אלון חזן ויוסי בניון יתעסקו ממחר. את הערב הזה הם ייקחו כדי לשמוח - על ניצחון גדול, על רגע בלתי נשכח, על 0:1 קטן שהוא הכי גדול בעולם. כמו במשחק הקודם נגד בלארוס, גם הפעם נזקקה הנבחרת לשער, עמוק בתוספת הזמן, כדי לנצח - אבל גם אחרי חשבונות הנפש, הלילה זה הזמן שלה לשמוח. ובצדק.
