אני בטוח שיש לא מעט חובבי כדורגל באירופה שאמרו אמש (שבת), איך זה יכול להיות שבטורניר ליגת האומות הבא נבחרת ישראל תהיה בדרג א' בעוד שנבחרת אנגליה תהיה בדרג ב'. עובדתית זה נכון, אבל שאף אחד לא יתבלבל: הניצחון הנהדר על אלבניה והעלייה לדרג א' לא הופכת לפתע את ישראל לאחת מ-16 הנבחרות הטובות באירופה. בדיוק כמו שאנגליה לא הפכה לפתע לנבחרת מהדרג השני ביבשת.
הדברים נאמרים דווקא ביום שבו כולנו חגגנו עם אלון חזן הדומע מרוב התרגשות, ועם יוסי בניון, שמניף אגרופים מתא הכבוד, כמעט כמו דייגו מראדונה עליו השלום באצטדיון הבומבונרה. כי דווקא ברגעי האופוריה חייבים לשמור על פרופורציות ועל צניעות. אין ספק, מדובר בהישג גדול של הנבחרת, הוא נותן לה סיכוי של ממש להעפיל ליורו בגרמניה – אבל אנחנו עדיין לא שם. הדרך ארוכה היא ורבה, כמילות השיר.
בעוד כשבועיים נדע מי יהיו היריבות שלנו במוקדמות היורו, ואז נמתין ונראה באיזה מקום הנבחרת תסיים את הקמפיין, שיתקיים כולו בשנת 2023. ואם לא נסיים באחד משני המקומות הראשונים – למרות שבהגרלה נהיה בדרג ב' – אזי נמתין למשחקי הפלייאוף, שיתקיימו רק במארס 2024, כלומר בעוד כשנה וחצי.
זה המון זמן, והמון דברים יכולים לקרות בדרך. חלקם טובים, כמו שחקנים נוספים שיעברו לקבוצות בליגות הבכירות באירופה, וחלקם פחות טובים – כמו פציעות, פרישות, וכהרגלנו בקודש, שערוריות ופרשות.
מה שמביא אותי באופן טבעי לפרשה האחרונה, זו של ערן זהבי, יוסי בניון, אלון חזן והחדר במלון, או אם נרצה לתמצת: פרשת Roomgate. יהיו מי שיגידו שעכשיו, אחרי הניצחון על אלבניה, כבר אין צורך בערן זהבי. עובדה: הצעירים עשו את זה בלעדיו. דולב חזיזה, שון וייסמן, תאי בריבו. הם אלו שניצחו את המשחק.
נקודתית זה נכון, אבל בראייה לטווח הקצת יותר ארוך, של שנתיים קדימה, זו תהיה טעות פטאלית לוותר על היכולות ועל הניסיון של זהבי. כי עם כל הכבוד לכל יתר החלוצים בנבחרת, אין אף אחד שמתקרב לזהבי מבחינת המספרים, מבחינת היכולת לנצח משחקים בכוחות עצמו.
דווקא עכשיו, דווקא אחרי הניצחון, אחרי העלייה לדרג א', אחרי הבטחת המקום בפלייאוף ולפני קמפיין מוקדמות היורו, הגיע הזמן להתעשת. ואולי בהשראת יום הכיפורים המתקרב יואילו כל הנוגעים בדבר לוותר מעט על האגו, למצוא את הדרך לרדת מהעצים הגבוהים שעליהם טיפסו, לגלות גדלות נפש ולמצוא את הדרך הראוייה והמכובדת להחזיר את זהבי לסגל.
ואם זה יקרה, זו יכולה להיות לא רק שנה טובה לכדורגל הישראלי, אלא שנה מצוינת.
