תיקו שכולו הפסד: הופעה מבישה לנבחרת

לכל אלה שמרוצים מהנקודה בוויילס, אני מציע לחכות קצת. רק ב-13 באוקטובר בבריסל, במשחק החוץ מול בלגיה, נדע אם הנקודה הזאת שירתה אותנו. עד אז יש לנו אכן סיכוי, אבל עדיף שנמתין בסבלנות.

ועכשיו למשחק עצמו. זה היה נראה רע מאוד, ולעיתים אפילו מביש. נבחרת ישראל של סוף שנת 2015 נראתה כמו אנדורה, סן מרינו ויתר נמושות אירופה. אין שום בשורה מהנבחרת הזאת, או ליתר דיוק מהמאמן אלי גוטמן. אילו שיחקה הנבחרת מול ספרד בחוץ ואכן זה מה שיקרה במוקדמות מונדיאל 2018, אז כן, ככה צריך לשחק. מול ספרד באמת משחקים נגד שחקנים שכל אחד מהם בתפקידו הוא מהטובים בעולם, אבל לא כך הם פני הדברים כאשר מדובר בוויילס, עם שחקן וחצי מהטובים בעולם, בייל ורמזי.

מה הפחד גוטמן? שחק עם יותר כישרון למעלה, רק ככה מפתיעים ומנצחים משחקים. מי שגרם לבונקר המחריד הזה הוא אך ורק המאמן. מי שקרא לפני המשחק ראיון עם כוכב הנבחרת, ערן זהבי, הבין כמה הוא הולך להיות אומלל במשחק הזה. זהבי, גדול ככל שיהיה, לא מסוגל לעשות כלום בשיטה כזאת. איך יכול להיות שהכוכב הבלתי מעורער של הכדורגל הישראלי, שניצח במו רגליו וראשו קבוצות הרבה יותר טובות ממכבי ת"א, לא מסכן פעם אחת את השער של היריבה במשך 90 דקות? התבוננתי בו במהלך המשחק - הוא היה מתוסכל, התחנן לחבריו לצאת קדימה, אבל התחנונים לא עזרו.