נבחרת ישראל של משחק הבכורה של אלישע לוי לא הייתה שונה מנבחרת ישראל בקמפיין של אלי גוטמן. נכון שתזמון המשחק בסוף עונה לא נוח, אבל הוא גם לא נוח לקבוצה היריבה. לא הייתי משתמש בזה כתירוץ. המחצית הראשונה שלנו הייתה רעה, לא היינו פקטור במשחק ודווקא במחצית השניה שני השערים של הסרבים מחמירים איתנו, כי תוצאה של 3:1 לא משקפת את יחסי הכוחות על כר הדשא.
סרביה ניצחה בצדק במשחק כי היא הייתה טובה יותר. יש לה מאגר גדול מאוד של שחקנים איכותיים וגם אלה שהם כביכול לא שחקני הרכב, רעבים להצליח ולהוכיח שהם ראויים להיות שחקני נבחרת. אחד הפערים המשמעותיים ביותר בינינו לבין הסרבים הוא ניצול המצבים.
למונס דאבור ולבן שהר היו מצבים פנסטסטיים לכיבוש שערים שהם לא ניצלו אותם, אבל בסה"כ מה שבלט מאוד הוא הפער במהירות, בחדות ובהנעת הכדור של הסרבים לעומתנו. משחק המעבר שלהם הוא הרבה יותר אפקטיבי משלנו. הם מגיעים מצד אחד לצד שני יותר מהר.
דודו גורש רשם בבכורה שלו משחק טוב, אבל בשער הראשון הוא היה חייב לאגרף את הכדור ולא לנסות לתפוס אותו. בשני השערים הנוספים לא היה לו שום יכולת לעצור את הכדור, אבל המשותף לכל השערים שהנבחרת ספגה זה שהם החלו במצבים נייחים. הם היו שערים רכים מידי, קלים מידי וחבל. אומנם בשני השערים השניים זה היה כתוצאה מכדור חוזר, אבל דווקא השער השני הגיע במומנטום שהנבחרת שיחקה טוב והוא גמר לנו את המשחק.
הכניסה של שהר הייתה טובה והיא גרמה לשער שכבשנו. לאחר מכן צברנו ביטחון ופתאום נוצרה תחושה שניר ביטון, ביברס נאתכו ומאור מליקסון, שנכנס לאמצע, שלטו בקצב המשחק, ולכן התוצאה הסופית לא משקפת את שהתרחש במחצית השניה.
אהבתי את הרעיון של אלישע לשחק עם ארבעת השחקנים הקדמיים, אולם הבעיה היא שברגע שסרביה טיפה לחצה אותנו, הם לא הגיעו לידי ביטוי. לא היה במשחק שחקן שאני יכול לציין אותו כבולט בנבחרת. הבנתי שאתלטיקו מדריד מהווה השראה בסגנון המשחק בעידן אלישע, אבל זה לא היה דומה אפילו ברעיון. מהר מאוד איבדנו את הכדור כשהפעילו עלינו לחץ והגבנו בבהלה. משחק הלחץ שלנו על היריב, בכלל לא היה קיים, וכאן נעוץ הפער הגדול בין הרעיון לביצוע.
צריכים להיות ריאליים ולהבין שהפערים מול הנבחרות היריבות לא יצטמצמו בשלושת החודשים הקרובים. אם יש שחקן שהיה חסר לי שלא היה בסגל זה אלמוג כהן. במשחק מול קרואטיה הוא היה טוב מאוד, ואני חושב שאומנם מדובר במאמן חדש, אבל עדיין היה צורך בהמשכיות, והיה מקום לזמן אותו לסגל.
שחקן שמשחק בבונדסליגה 20 משחקים בעונה צריך להיות בפנים. בסה"כ מאגר השחקנים שאלישע לוי יכול לבחור מהם הוא מצומצם בהתמודדות מול הנבחרות האירופיות החזקות והבינוניות, ואני לא חושב שמלבד כהן יש אחרים שהם בריאים ולא נמצאים בסגל, שיצליחו לעשות את ההבדל. לכן, בואו לא נתבלבל מה שהיה, הוא שיהיה.
