פיני גרשון על הקו (צילום: אמיר לוי, מערכת ONE)
פיני גרשון מביט מהקווים - הבין שההגנה בעייתית | צילום: אמיר לוי, מערכת ONE

פיני גרשון, שחוכמה אף פעם לא הייתה הצד החלש שלו, הבין מהר שהסיכוי היחיד של מכבי ת"א לעשות משהו העונה זה רק אם תרוץ מהר. משחק ההתקפה העומד של מכבי מביך וזה עוד מול קבוצות מהדרג השני והשלישי. ההגנה? מושג שלא קיים במכבי הנוכחית.

אחרי ניסוי הכלים מול מלאגה, הבין גרשון כמה עמוק הברוך שלו ופישט את הטקטיקה שלו למשחק מהיר, כמעט כמו בימים הטובים בקדנציה הקודמת שלו בקבוצה. למה כמעט? כי גם לקבוצת ההתקפה האגדתית ההיא – היו הברקות הגנתיות ברמת על.

ליאור אליהו הוא בבואה נאמנה בשינוי של פיני: שחקן יורוליג נהדר, אך כדי לעלות את המדרגה, הוא יהיה חייב להזיז את עצמו באזור הבעייתי כ"כ שנקרא דיפנס.

בנוסף לכל הצרות, פיני מאמן קבוצה שלא חושבת או יותר נכון אינה יודעת לחשוב לבד. מלאגה, קבוצה ברמה או שתים מעל ציבונה, ידעה להעניש את מכבי על טיפשותה בשבוע שעבר וקבוצות גדולות יותר היו משאירות את הצהובים עם מפלה כבדה בהיכל.

ציבונה זאגרב ופראסוביץ' הם דוגמא מרעננת לקבוצת כדורסל שהשלם בה עולה על סכום חלקיה. ניצחון על מכבי, אפילו במצבה, היה לוקסוס גדול מדי עבור הקרואטים, שנמצאים בקצה גבול היכולת שלהם.

הניצחון בהפרש הרצוי יחסית, פתח למכבי אפשרות לסיים במקום השלישי. כדי להיות מעל זה, תצטרך מכבי לנצח את כל ארבעת משחקיה הנותרים (כולל זה בספרד) – משימה כמעט בלתי-אפשרית, אפילו בעידן גרשון החדש. אבל קודם, זאת יודעים היטב גם הבוסים כץ ופרדמן, צריך לנצח באבלינו (משימה לא פשוטה בכלל, במגרש מאוד ביתי), כדי שלא לצנוח למקום ממנו אין תקומה.

פיני גרשון ודרוקר (צילום: אמיר לוי, מערכת ONE)
שרון דרוקר (הממשוקף שצמוד לפיני). האיש הנכון במקום הנכון | צילום: אמיר לוי, מערכת ONE

האיש הנכון, במקום הנכון

הצל"ש היחיד לכץ ופדרמן במהלך הבאתו של גרשון, נוגע דווקא לעוזרו החדש. במקום בו שלטו ההיסטריה, הפחד והנמהרות – טוב שגם החלטה לוגית ומקצועית אחת השתבצה לשם והיא מינויו של שרון דרוקר.

לשרון דרוקר יידע מקצועי רב והוא גם אמן ביחסי אנוש. עד היום קשה להאמין על הדוקטורט שעשה ביול"ב קאפ, כשזכה בגביע האירופי עם הפועל ירושלים בתקציב נמוך, כשהוא מנצח בגמר באופן חד וברור את ריאל מדריד. ניהול המשחק שלו באותו הגמר היה מאסטר-פיס שהעלה אותו לרמה של הגדולים באמת.

דייויד בלאט מאמן גדול, אבל דומני שדווקא בדרוקר יש יותר חדשנות. שנתיים לצד פיני, יהפכו אותו למאמן אירופי מוביל.

מריה שראפובה שמחה במשחקה מול ציפי אובזילר (צילום: עודד קרני)
שראפובה חוגגת ברמת השרון | צילום: עודד קרני

תודה לאל שהלך
התבשרתי השבוע בחיוך רב, על לכתו של עודד יעקב מנבחרת הפדרציה הנשית של ישראל בטניס. ביום בו עשה זאת מנבחרת הגברים, מראה לפחות הסטטיסטיקה כי הטניסאים התרוממו בגביע דייויס ואין יסוד שלא להאמין שכך יקרה גם עם הנשים.

אינני יכול לשכוח את הפיאסקו מול רוסיה וכן את המפלה מול צ'כיה, כששחר פאר אינה מקבלת את התמיכה והכיוון, בדרך להתפרקות מול שחקניות הנמוכות ממנה בדירוג.

הגיעה העת לסדר חדש בתוככיו המקצועיים של הטניס הישראלי. מינוי נכון של קפטן אחד – אייל רן, הפך נבחרת שלמה. כעת נותר לשבץ נכונה את שאר בעלי התפקידים, גם בנבחרת הפדרציה ויהיה לנו מה להציע ברמות הגבוהות בטניס.